פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"פ
8011/02
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המערער
:
עוסמאן
(בן עבד) ג'מאסייה
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
ערר
על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל
אביב-יפו
מיום 12.9.02 בתיק ב"ש 92095/02
שניתן
על ידי כבוד השופט צ. גורפינקל
תאריך
הישיבה: י"ז בתשרי התשס"ג (23.9.02)
מזכירה: סימה
קרמר
בשם
המבקש: עו"ד ירון דוד
בשם
המשיבה: עו"ד מטר
החלטה
סעיף 21 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו - 1996 מורה כי גם אם נמצא שבידי התביעה ראיות לכאורה להוכחת האישום, לא ייתן בית המשפט צו מעצר אלא אם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ובתנאי שחרור.
סוגיית חלופת המעצר - בעניינו של העורר מעולם לא נבחנה, ובהחלטת המעצר המקורית אשר ניתנה על ידי כב' השופטת ברון, אף נאמר מפורשות כהאי לישנא: "מאחר שלא קוים דיון לגופו של עניין, יהיה המשיב מס' 1 רשאי לפנות בבקשה לעיון חוזר, ללא צורך להצביע על נסיבות חדשות". מעיון בדבריו של בא כוח העורר באותו פרוטוקול עולה בברור, כי הוא ביקש לאפשר לו להציע בעתיד חלופת מעצר במוסד גמילה, ועתה הוא סבור כי הגיעה השעה לכך.
מכאן, שהן מכוח מצוות המחוקק, והן מדרך הטיעון בבית משפט קמא, נכון היה לאפשר לעורר לשכנע את בית המשפט להורות על הכנתו של תסקיר, על מנת שבהמשך תיבחן השאלה אם נכון להעבירו למוסד גמילה. משהדבר לא נעשה, ועל דעת בא כוח המשיבה, אני מחליט להחזיר את הדיון לבית משפט קמא, על מנת שיזמן את הצדדים ויקיים דיון כהלכתו באותן שתי סוגיות.
מטבע הדברים, אין לראות בהחלטה זו נקיטתה של עמדה בשאלה אם נכון לעשות שימוש בחלופת המעצר המוצעת.
ניתנה היום, י"ז בתשרי תשס"ג
(23.9.02).
ש ו פ ט