בש"פ 802/00מדינת ישראל נ. אורן אלוש

המשיב הואשם ביום ה- 30.3.99 בבית משפט המחוזי בבאר שבע בעבירות של החזקת נשק, נשיאת נשק, היזק בחומר נפץ ושידול לנשיאת נשק ולחבלה בכוונה מחמירה. זאת, לאחר שנטען שהוא זרק רימון לעבר ביתה של מי שהיתה חברתו, כאזהרה לבני משפחתה ששהו באותה עת בבית, משום שסבר שהם מתנגדים ליחסיהם. כתוצאה מהתפוצצות הרימון נגרם נזק למכונית של משפחת חברתו, לחלונות הבית שהתנפצו, ולמכוניתו של השכן. כמו כן מואשם המשיב גם בכך ששידל קטין לזרוק רימון על תחנת משטרה משום שסבר שהשוטרים מתנכלים לו.

ביום 4.4.99 הורה בית משפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ט. שחף) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים. ביום 26.12.99 הורה בית המשפט המחוזי, בהסכמת בא כח המשיב על הארכת מעצרו של המשיב ב60- יום נוספים החל מיום 30.12.99.

התיק נקבע לתאריך 30.12.99 לשמיעת הראיות, אולם התקיימה לבקשת בא כוח המשיב ישיבת תזכורת בה טען הוא בדבר אי כשירותו הנפשית של המשיב לעמוד לדין, והיותו בלתי אחראי למעשיו בעת ביצוע העבירה. התיק נקבע להמשך לתאריך 18.1.00. בישיבה זו אמור היה להעיד פסיכיאטר מטעם הפסיכיאטר המחוזי ומומחה מטעם ההגנה. עוד סוכם, שבאי כח הצדדים יעבירו איש לרעהו העתקים מחוות הדעת שהמומחים מכינים.

מטעם הפסיכיאטר המחוזי הוגשה חוות דעת עדכנית, ולטענת באת כח

המדינה נקבע בה שהמשיב כשיר לעמוד לדין והיה אחראי למעשיו בעת ביצוע העבירה. הפסיכיאטר המחוזי העיד בישיבה זו אולם עד למועד זה לא הוגשה חוות דעת משלימה מטעם המשיב. בא כח המשיב בקש לדחות את הישיבה הנוספת

הקבועה לתאריך 20.1.00 במטרה לאפשר למשיב לבצע ולסיים סדרת בדיקות בטרם תוגש חוות דעת משלימה מטעמו.

חלפו עברו כחודש וחצי מאז ניתנה הארכת מעצרו של המשיב, ועתה מבקשת המדינה להאריך את המעצר ב90- יום נוספים. בא כח המשיב מתנגד לבקשה.

המשך המשפט קבוע עתה לישיבה נוספת אחת אשר תתקיים ביום ה- 2.3.00 לשמיעת המומחה מטעם ההגנה שחוות דעתו טרם הושלמה וטרם הוגשה לצד שכנגד עד ליום הדיון כאן. באת כח המדינה טוענת כי במצב דברים זה לא תסתיים שמיעת התיק עד לסיום תקופת ההארכה שניתנה, דהיינו, עד ליום ה- 28.2.00. לטענתה העיכוב נבע בעיקרו מבקשת הדחיה של המשיב, ועל כן, ובהתחשב במסוכנותו הרבה של המשיב ובעונש שעתיד להגזר

עליו, אין לשחררו בערובה.

מנגד טוען בא כח המשיב שהמשיב חף מפשע, וכי אין לעשות שימוש בהארכה שניה אלא במקרים חריגים, שהמקרה שבפנינו אינו נכנס בגדרם. עוד טוען הוא, שסיום המשפט אינו כה קרוב מאחר שנשמע רק עד אחד בלבד מתוך רשימת העדים הארוכה, ושאלת כשירותו של המשיב לעמוד לדין טרם הוכרעה. לטענת בא כח

המשיב ענייננו אינו מסוג המקרים המצדיקים עשיית שימוש בסמכות שהוקנתה לבית משפט זה להאריך את מעצרו של נאשם מעבר להארכה הראשונה שניתנה. ועוד טען כי יש לשחררו בערובה וזאת לאור הסיכוי הרב שימצא לא כשיר לעמוד לדין, ולחלופין שיזוכה מהאשמות בהן מואשם.

האיזון הראוי בין זכותו של המשיב לחירותו לבין הצורך לשמור על שלום הציבור נקבע בסעיף 61(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) תשנ"ו1996 - (להלן: החוק), הקובע, כי מעצר נאשם עד תום ההליכים לא יימשך מעבר לתשעה חודשים. אלא, שבית משפט זה מוסמך מכוח סעיף 62 לחוק להורות על הארכת מעצרו של נאשם שמשפטו טרם הסתיים, גם לאחר חלוף תשעה חודשים. ברם, השימוש

בסמכותו זו ייעשה במקרים חריגים בלבד, ומנימוקים כבדי משקל.

דומני כי בנסיבות המקרה שלפנינו מתקיימים נימוקים כבדי משקל כאלה. העבירות המיוחסות למשיב הינן חמורות עד למאוד והנחת היסוד היא כי יש בידי התביעה ראיות לכאורה לביצוען.

מכל הנימוקים האלה, ובשים לב לעובדה כי המדינה עשתה הכל לאל ידה להתקדם בשמיעת הראיות, כאשר המשיב הוא אשר גרם לדחיות הרבות שהיו מסיבות התלויות בו כפי שפורט לעיל, נראה לי כי יש להאריך את מעצרו של המשיב.

כאשר מניח אני על כף המאזניים את המסוכנות של המשיב והמעשים נשוא העבירות

המיוחסות לו, את העונש המצפה לו אם יורשע ואת הצורך להגן על החברה מפניו, ומנגד, את השלב בו מצוי המשפט ואת הסיכוי לסיומו בתום תקופת ההארכה, מוטית הכף לזכות הבקשה להארכת המעצר.

ידועה לי מצוקתם של בתי המשפט, אשר ידיהן עמוסות ואין בנמצא כח

האדם השיפוטי הנדרש על מנת להתמודד עם עומס התיקים בכלל, ועומס התיקים הפליליים המצריכים הרכבים בפרט. ברם מצוקתם של בתי המשפט אינה מענה לשאלת מעצרו של נאשם בטרם הורשע, ואינה מהווה הצדה להארכת אותו מעצר.

בשולי הדברים אעיר כי נראה לי שבמצב דברים זה יכול היה בית המשפט קמא להמשיך ולשמוע עדים אשר בשמיעת לא היה כדי לפגוע בזכותו של המשיב להזמין לעדות את הפסיכיאטר מטעמו, וכך היה ממשיך המשפט ומתקדם.

סוף דבר. אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב ב90- יום החל מיום 28.2.00 או עד למתן פסק דין במשפטו לפי המוקדם.

בית המשפט המחוזי ישים ליבו כי יש לסיים את ניהול המשפט תוך תקופת הארכה זו.