בש"פ 8026/00 ישראל חיימוב נ. מדינת ישראל

כתב האישום שהוגש נגד העורר בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, ייחס לו עבירה לפי סעיף 332(1) ו-(3) לחוק העונשין.

על פי העובדות שנטענו על ידי המשיבה, יצא העורר ביחד עם אחרים, בשעות הלילה של תאריך 9.10.00, לצומת רחובות ברמלה, ושם הניח צמיגים באמצע הכביש והצית אותם. בהמשך הגיע העורר לצומת נוסף, הכין שני בקבוקי תבעירה והשליך אותם לעבר מכונית משטרה.

העורר נעצר בתאריך 10.10.00, וביום 26.10.00 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המדינה, והורה על מעצרו עד לתום ההליכים. השופטת המלומדת קבעה כי יש בידי המשיבה תשתית של ראיות להוכחת הנטען על ידה, המתבססת, בין היתר, על דברים שאמר העורר עצמו. כמו כן נקבע כי הוכחה עילת מעצר, באשר העורר לא הסתפק בהתקהלות סתם אלא נטל חלק פעיל בהתפרעות, הן על ידי כך שהבעיר צמיגים וגם על ידי השלכתם של בקבוקי תבעירה. בית המשפט היה מוכן להניח כי חלה רגיעה במצב הבטחוני, לפחות במגזר היהודי, אך לא ראה בכך צידוק לשחרר את העורר ממעצר.

בנימוקי הערר טען ב"כ העורר, כי שולחו זרק את בקבוק התבערה לעבר הכביש, ולא היתה לו כוונה לפגוע ברכב או באדם. אלא שאת הטענה הזו התקשיתי לקבל, שהרי צריך להניח כי מי שמטיל בקבוק תבערה בנסיבות אלה, מודע בהכרח גם לאפשרות שהוא עלול לפגוע בהולך רגל תמים או ברכב מזדמן. מכאן דעתי, שבית המשפט רשאי היה להניח כי קיים קשר הדוק בין מעשיו של העורר להופעתם של השוטרים בזירה, והדבר תואם היטב את גרסת השוטרים לפיה התנפץ בקבוק תבערה במרחק של כ10- מטר מכלי רכבם.

ב"כ העורר הוסיף וטען, כי בינתיים חזר השקט לעיר רמלה, ולא נשקפת סכנה שהעורר יחזור לסורו. אך נדמה שטיעון זה מחמיץ את העיקר, וכוונתי לכך שהמסר אשר שצריך להנחות את הכל הוא, שבמדינה אשר חרטה על דגלה את שלטון החוק, לא יתכן כי אזרחים ייעשו דין לעצמם, לא בימי מתח בטחוני ולא בימי רגיעה מוחלטת. יידוי אבנים והטלתם של בקבוקי תבערה, הם מעשים שסכנתם מופלגת, באשר הם עלולים לגרום לא רק לנזק לרכוש, אלא בראש ובראשונה, גם לפגיעות בנפש. מי שחטא במעשים מן הסוג הזה, הוכיח כי טמונה בו סכנה לשלום הציבור ובטחונו, וחברה שפויה ומתוקנת רשאית וצריכה להתגונן על ידי מעצרם בפועל של המתפרעים, ואם דרך זו תוביל לכך שאנשים יקדישו מחשבה שניה בטרם יטלו חלק בהתפרעות נוספת, דיינו.

לאור כל האמור, לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו של בית המשפט המחוזי, והערר נדחה.