בש"פ 8028/05נתנאל הורוביץ נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט י' אלון ) אשר דחה ערר על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (הנשיא מ' מכליס ) להאריך את מעצרם של העוררים עד ליום 25.8.05. כמפורט להלן, הרקע למעצר המשיבים ביחד עם רבים אחרים הוא בארוע אלים שהתרחש במהלך פינוי כפר דרום שבחבל עזה.

במהלך פינוי כפר דרום ביום 18.8.05 התבצרו על גג בית הכנסת שבמקום מאות צעירים ונקטו פעולות אלימות קשות נגד כוחות הביטחון שעסקו בפינוי המקום. פעולות אלה כללו זריקת חפצים ותקיפת השוטרים במוטות ברזל, ובחפצים קהים אחרים. בין היתר שפכו המתבצרים על אנשי כוחות הביטחון שמנים, מדללי צבע וחומר שזוהה כבסיס מסוג סודה קאוסטית, העלול, על פי הנטען, לגרום לפגיעה גופנית ולכוויות. בסופה של ההתפרעות האלימה בלילה שבין ה- 18.8.05 ל- 19.8.05, הורדו מגג בית הכנסת 251 איש ונעצרו.

למחרת הובאו 120 מבין העצורים בפני נשיא בית משפט השלום בבאר-שבע השופט מ' מיכליס, לצורך הארכת מעצרם ב- 15 יום. בבקשת המעצר נטען ביחס לכל העצורים כי הם חשודים בכניסה לשטח מוגבל ללא היתר, עבירה לפי סעיף 27(א)(1) לחוק יישום תכנית ההתנתקות, וכן במספר עבירות על סעיפים שונים בחוק העונשין וביניהן: השתתפות בהתפרעות לאחר הוראת פיזור, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, חבלה בכוונה מחמירה, שימוש ברעל מסוכן ועוד. בית משפט השלום קבע בהחלטתו כי אף שלא הוצגו ראיות למכביר לא הייתה מחלוקת כי העצורים שבפניו היו על גג בית הכנסת וכי "ניתן לומר שיש ראיות במידה לכאורית מספקת בשלב ראשוני זה כאשר המעצר היה אתמול בשעת ערב והחקירה בראשיתה. מדובר במאות עצורים ובהיקף חומר חקירה רב. אין ספק כי הראיות מקימות עילת מעצר כנגד החשודים". למרות זאת, לא קיבל השופט מיכליס את בקשת המדינה במלואה והורה על הארכת מעצרם של החשודים עד ליום 25.8.05 בלבד. המשיבים שלפניי היו בין אותם עצורים.

על החלטת המעצר הוגש ערר בשמם של כל העצורים. שני שופטים של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע דנו כל אחד בעררם של כמחצית מן העצורים. עררם של העוררים שבפניי נדון בפני השופט י' אלון . טענתם המרכזית של העוררים בפני בית המשפט המחוזי הייתה כי מעשי האלימות הקשים בוצעו רק על ידי מספר מתבצרים מבין הקהל הרב שנוכח על הגג וכי בהליך המעצר לא הובאו ראיות פרטניות לגבי מי מן המעורבים כי אמנם הוא עצמו במו ידיו אחז במעשי אלימות. בנסיבות אלה טענו העוררים כי לא קם חשד סביר לביסוס מעצרם. עוד נטען כי היה מקום עוד בבית המשפט קמא לבחון את חלקו של כל אחד מן העצורים באופן פרטני. בהחלטתו קיבל אמנם השופט את טענת באי כוח העוררים כי סביר להניח שלא כל העוררים לקחו חלק פעיל או מעודד בביצוע מעשי האלימות על גג בית הכנסת וכי תמונת הראיות הלכאוריות אינה קושרת ברמה הפרטנית כל אחד ואחד מן העוררים למעשי האלימות הקשים שהתרחשו באותו יום. עם זאת ציין השופט כי בהעדר שיתוף פעולה מצד החשודים בחקירה, הדרך לאיתורם של אלה אשר נקטו אלימות קיצונית היא בסינון ובמיון קלטות הוידאו והצילומים שבידי המשטרה. בתוך כך הביא השופט בחשבון כי על פי הודעת קציני המשטרה, יש סיכוי כי מרבית מלאכת הזיהוי והאיתור תסתיים בתוך תקופת המעצר הנוכחית. בהחלטתו ציין עוד כי לא הועלתה בפניו טענה על ידי מי מן העוררים כי לא היה בין המתקהלים באותו "גג מבוצר בגדרות תיל ששטחו צר ומוגבל". לפיכך קבע השופט כדלקמן:

"החשדות הראשוניים המיוחסים לעוררים עניינם בעבירות קשות וחמורות של תקיפת שוטרים, חבלה בכוונה מחמירה, חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, שימוש ברעל מסוכן והשתתפות בהתפרעות. קצה ראיות מצוי כנגד כולם מעצם התקהלותם והתבצרותם באותו גג וההכנות שנערכו בו מבעוד זמן, ומעצם ביצועם של אותם מעשי אלימות קשים ע"י מי מן המתקהלים שם. חובה היא שהדברים ייחקרו וצדק בימ"ש קמא בקובעו כי בנסיבות העניין הזמן והמקום נדרש מעצרם לצורך חקירה זו".

(פסקה 8 לפסק הדין)

על החלטה זו הוגש הערר שבפניי. באי כוח העוררים שבו והעלו בפניי את הטענות בדבר הצורך לבחון את מעצרם של העוררים על בסיס בחינה אינדיבידואלית ולבסס לגבי כל אחד ואחד מהם את אותו חשד סביר לביצוע העבירות המיוחסות לו. לטענתם, הבחינה הכוללנית שערך השופט קמא לא הייתה מספקת ואילו בדיקה פרטנית הייתה מובילה לשחרור חלק מן העצורים. טענה זו משולבת בטענתם כי אין די בעצם נוכחותם של העוררים על הגג וכי מעבר לעצם הנוכחות הנטל על המדינה להראות בשלב המעצר מה חלקו של כל אחד מן המעורבים. בתוך כך הצביעו באי כוח העוררים על כך שהשופטת אשר דנה בעניינה של המחצית השנייה של העוררים קיימה הליך שבו עיינה בתיקי המעצר של כל אחד מן העצורים.

המדינה טענה כי לא היה טעם בקיום הליך פרטני בשלב זה של המעצר משום שממילא לא היו בידיה ראיות פרטניות, אלא סרטי וידאו וצילומים שתיעדו את האירוע וכן ראיות לכך שכל העצורים אמנם היו על הגג בעת שנעברו העבירות. לשיטתה של המדינה, די בראיות אלה בשלב הנוכחי כדי להקים חשד סביר לצורך מעצר, כפי שאמנם קבע השופט קמא. עוד ציינה המדינה כי ההליך שהתקיים בפני השופטת שדנה בעניינם של העצורים האחרים לא היה שונה באופן מהותי מן ההליך נשוא הערר שלפניי, שכן בתיקי העצורים שהובאו בפני השופט ממילא לא היה כל חומר ראיות פרטני, מלבד צו המעצר, תמונות העצורים ותגובתם למעצר. יצוין כי כל העצורים, בשני ההליכים, נמנעו מלהגיב ובחרו בזכות השתיקה או שציינו כי הם מסרבים להשיב משום שמדובר בחקירה פוליטית.

שקלתי את טענת באי כוח העוררים כי היה מקום לקיים בעניין העצורים הליך של בדיקה פרטנית. אכן, בנסיבות רגילות יש ממש בטענתם כי גם כאשר מדובר בעבירות המבוצעות על ידי מספר משתתפים נדרש דיון פרטני בחומר הראיות הלכאורי שיש נגד כל אחד מהם גם לשם מעצר ראשוני לצורך חקירה. אלא שהנסיבות שבפנינו הן יוצאות דופן והן תוצאה של הרקע המיוחד שבהן נעברו העבירות המיוחסות לעוררים. המדובר בעימות חזיתי קשה בין המוני אדם לבין כוחות הביטחון. בשלב הראשוני שבו הובאו העוררים להארכת מעצר, לא היה בחומר החקירה הלכאורי פרטים ביחס לכל אחד מן החשודים בנפרד, מעבר לראיות בדבר עצם נוכחותם על הגג וסרטי הצילום אשר הראו את שהתרחש על הגג. בשלב זה טרם פוענחו סרטים אלה כך שלא התאפשר לעמוד על חלקו של כל אחד מן המעורבים. בנסיבות אלה לא היו בפני בית המשפט קמא נתונים המאבחנים בין העצורים המאפשרים בדיקה פרטנית באשר למידת המעורבות המיוחסת לכל אחד מן הנוכחים במקום. בנסיבות העניין לא נפל, איפוא, פגם באופן שבו בחן בית המשפט המחוזי את עניינם של העוררים. לא למותר לציין כי לאחר שהמדינה הרימה את הנטל הראשוני בדבר קיומו של חשד סביר למעורבות העוררים בעבירות המיוחסות להם, הרי שבאי כוח העוררים לא הצביעו על נתונים פרטניים כלשהם שיהיה בהם כדי לאבחן בין העצורים בטענה כי מי מהם לא שהה במקום או לא היה מעורב במעשים.

אשר לחשד הסביר הדרוש לביסוס המעצר לצורכי חקירה, אין לי אלא לחזור על הדברים שציינתי בהחלטתי באותה פרשה בבש"פ 8019/05 תומר סינהרשקו נ' מדינת ישראל :

"כאשר מדובר בשלב ראשוני של חקירה, די ברמה ראייתית המקימה "חשד סביר" על מנת לעצור חשוד. בשל האיזון בין צורכי אכיפת החוק לבין השמירה על זכויות החשוד, הרי ככל שהעצור נתון זמן רב יותר בחקירה כך יש יותר משקל לכמות ולסוג הראיות שכנגדו (ראו: בש"פ 6350/97 רוזנשטיין נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בנסיבות העניין שלפנינו, מדובר במעצר ראשוני לצורכי חקירה של אירוע המוני, אשר מעצם טיבו חקירתו היא מורכבת. על כן נראה, כי בנסיבות העבירות הנדונות, די בשלב זה בזיקה ראייתית הבאה לידי ביטוי בנוכחות במקום העבירה כדי לבסס חשד סביר כנגד המשיבים ולקשור אותם באופן ראשוני לעבירות שלכאורה בוצעו".

אוסיף כי המדינה הדגישה הן בפניי והן בפני בית המשפט המחוזי כי ככל שתתקדם החקירה ויש לקוות כי כך יהיה עוד בתוך תקופת המעצר הנוכחית, ויתבררו חלקו או מידת מעורבותו של כל אחד מן העצורים, תיבחן פרטנית אפשרות שחרורו. לעניין זה ציינה המדינה כי מבין העצורים בעקבות האירוע כבר שוחררו רבים והמגמה היא להוסיף ולשחרר בהקדם עצורים נוספים. למותר לציין כי מן הראוי שפעולות הזיהוי והאיתור יסתיימו מוקדם ככל הניתן.

אשר על כן, הערר נדחה.