בש"פ 803/99 אסעד בדארנה נ. מדינת ישראל

העורר מואשם בפני בית המשפט המחוזי בחיפה בחבלה חמורה בנסיבות מחמירות ובפציעה בנסיבות מחמירות. לבקשת המאשימה הורה בית המשפט המחוזי לעצור את העורר עד לתום בירור משפטו. מכאן הערר שלפניי.

העורר והמתלוננים גרים בבתים סמוכים בכפר עראבה. על-פי הנטען בכתב האישום התפתח ויכוח בין העורר לבין שכנו המתלונן טאהר שאהין בנוגע לשפיכת פסולת בנייה בשטח הגובל בין הבתים. על-פי הנטען הציע העורר לטאהר לנסוע עימו ברכב על-מנת "שיסיימו את העניין שביניהם כמו גברים במקום אחר". טאהר נענה להזמנה, עלה לרכבו של העורר והשניים נסעו יחדיו לכיוון היציאה מן הכפר. שם תקף העורר את טאהר בסכין, ניסה לדקור אותו בבטנו ולבסוף הצליח לדקור אותו פעמים אחדות בזרועו השמאלית. טאהר התמוטט ואז אחז העורר במקל וחבט בטאהר בראשו. להלן נטען בכתב האישום כי זמן קצר לאחר מכן פגש העורר בתחנת הדלק הסמוכה באביו של טאהר, שגם הוא שכנו, חוסיין שאהין. לפי הנטען היכה העורר את חוסיין בראשו בעזרת המקל מספר פעמים. כתוצאה מן התקיפות נגרמה חבלה חמורה למתלונן טאהר ונגרמה חבלה ממשית למתלונן חוסיין.

בית המשפט המחוזי נזקק לשאלת קיומן של ראיות לכאורה. טענתו העיקרית של העורר בשלב החקירה היתה, כי התגונן מפני תקיפתם של שני המתלוננים. הוא לא הכחיש שעשה שימוש במקל, אך כפר בטענה שעשה שימוש בסכין. בית המשפט המחוזי קבע, כי מצויות ראיות לכאורה לביסוס הנטען נגד העורר בכתב האישום, בעוד שלטענתו, כי פעל מתוך הגנה עצמית, לא מצא בחומר הראיות שום ביסוס.

בית המשפט המחוזי קבע, כי בשל חזקת המסוכנות שמעשיו של העורר מקימים עליו, אין מנוס ממעצרו עד תום בירור המשפט. מטעם זה, וחרף היותו ער לכך שלעורר אין הרשעות קודמות, קבע שבנסיבות העניין לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר.

הנסיבות שבהן ביצע העורר את העבירות הנטענות אכן הינן חמורות וללא ספק יש בהן כדי להקים נגד העורר חזקת מסוכנות. עם זאת אני מתקשה להתעלם מהעובדה שעברו של העורר נקי ממעורבות פלילית קודמת. בנסיבות אלה נראה לי נכון להחזיר את ההליך לבית המשפט המחוזי, על-מנת שלסניגור תינתן הזדמנות להביא בפני בית המשפט הצעת חלופה למעצר שתכלול תנאים מספיקים להרחקת העורר מכל מגע אפשרי עם המתלוננים ותושבים אחרים בכפר. בא-כוח העורר הציע שהעורר יתגורר בישוב מרוחק מכפרו, בתנאים של "מעצר בית" מלא (בפיקוח של בני הבית) ויפקיד ערובות נאותות, לרבות ערבון במזומנים, להבטחת קיומם של תנאי השחרור. אם תובא בפני בית המשפט המחוזי הצעה כזו ראוי, לטעמי, לבדוק אותה על-מנת להיווכח אם יש בה כדי להשיג את מטרת המעצר.

במובן זה אני מקבל את הערר. כל עוד לא תינתן החלטה אחרת על-ידי בית המשפט המחוזי יישאר העורר במעצר.