בש"פ 8035/00 סטניסלב חיימוב נ. מדינת ישראל

שני העוררים הובאו לדין באשמת ביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ושוד בנסיבות מחמירות. לעורר 1 יוחסה עבירה נוספת - אחזקת סכין שלא כדין. על פי הנטען על ידי המשיבה, קשרו השניים לשדוד אדם בשעה מאוחרת של הלילה, ולאחר שעקבו אחר קורבנם, הם תקפו אותו באגרופים ובעיטות, ולא הרפו ממנו גם כששכב על הרצפה. העוררים גנבו מהקורבן את ארנקו, שהכיל סכום כסף פעוט ומסמכים, ונמלטו. ועוד נטען על ידי המאשימה, כי בטרם נעצרו העוררים, השליך עורר 1 סכין שהיתה ברשותו, ועורר 2 השליך אגרופן.

השופטת המלומדת של בית המשפט המחוזי נעתרה לבקשת המדינה, והורתה על מעצרם של העוררים עד לתום ההליכים, ובהחלטה זו עוסק הערר שבפני.

הצדדים לא נחלקו בשאלת קיומה של תשתית ראיות לחובת העוררים. יותר מכך, מפיהם של העוררים עצמם התברר, כי בחודש שקדם למעצרם הם ביצעומעשי שוד וגניבה נוספים, תוך שהם נוהגים באלימות כלפי קורבנותיהם. לענין זה ראוי להדגיש, כי בא כוחו של עורר 2, עו"ד בר נתן, הבהיר שהוא עתיד לחלוק על קבילות הודאת שולחו, ועל כן הסמכתו לקיומה של תשתית ראיות, נועדה רק כדי לאפשר לבית המשפט להתרכז בעיקר. העיקר מבחינתם של באי כוח העוררים הוא, שחרף חומרתה של העבירה, אין מדובר בשוד חריג המלווה באלימות ונזק גופני לקורבן, ועל כן ראוי היה לשקול חלופה שתייתר את המעצר. ועוד טענו באי כוח העוררים כי לא נכון היה שבית המשפט יתן משקל לאותה הודייה שנרשמה מפיהם של העוררים ביחס לביצוע מעשי שוד נוספים, הואיל ומדובר בשלב זה באמירה סתמית, שהמשיבה לא טרחה לבססה בראיות נוספות.

לעוררים אין עבר פלילי מכביד, וחרף זאת, מהנתונים שלמדו החוקרים מפיהם של העוררים עצמם, שוב אין ספק שהיעדר הרשעות בעבירות דומות במקרה הנוכחי, אינו מהווה ראייה לכך שהעוררים לא היו מעורבים בפלילים, קודם למעשה עליו הם נדונים עתה. אכן, אין בידי המשיבה בשלב זה ראיות כדי לגבש כתב אישום ביחס לאותם מעשי שוד נוספים, אך אין בכך כדי למנוע מבית המשפט להביא במסגרת שיקוליו, נתון שנלמד מפיו של נאשם על התנהגותו ואורח חייו עד כה, גם אם כל אלה לא התגבשו להרשעה בפלילים.

לנוכח כל אלה, סברה השופטת המלומדת כי לא זו בלבד שמתקיימת עילת מעצר, אלא שגם אין מקום לעשות שימוש בחלופה אחרת. בניגוד להשקפתו של ב"כ העורר, את דבריה של השופטת יש להבין כך, שהיא לא שללה את האפשרות לעשות שימוש בחלופת מעצר גם בעבירות המוגדרות כחמורות, הואיל והתוצאה שאליה הגיעה, התאימה רק לעוררים המסויימים שהובאו בפניה, ולעובדות שנלמדו מפיהם.

האזנתי ברוב קשב לדבריהם של באי כוח העוררים, ולא סברתי שיש מקום או עילה להתערבותי. העוררים חברו יחד לבצע מעשה שוד שעל חומרתו אין צורך להרבות מלים, ומי שכך נוהג, ומפיו-שלו אתה למד כי זה אינו המעשה הראשון מסוגו בו הוא נוטל חלק, שוב אין מנוס מהמסקנה, שלא מדובר במעידה חד-פעמית אלא במי שבעת התהלכו חופשי טמונה בו סכנה לשלום הציבור ולרכושו.

לאור כל האמור, הערר נדחה.