בש"פ 8038/10 בלאל אבו עישה נ. מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית משפט מחוזי מרכז (כב' השופטת נ' אהד) בתיק מ"ת 51895-07-10 מיום 19.10.2010 לפיה הורה בית המשפט קמא כי העורר ייעצר עד תום ההליכים המתנהלים נגדו.

כתב האישום

1.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת שוד מזוין בצוותא לפי סעיף 402(ב) יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) ;

עבירת החזקת נשק שלא כדין לפי סעיף 144(א) רישא לחוק העונשין.

2.

לפי המתואר בכתב האישום, שמעון אגש (להלן:

המתלונן ) עובד בתור שומר בסניף קריית עקרון של בנק הפועלים (להלן: הבנק ). מתוקף תפקידו הוא נושא אקדח מסוג FN . ביום 24.6.2010, המתלונן עשה את דרכו לבנק. באותה עת שהה העורר יחד עם אחר בביתו, והבחין במתלונן שהלך ברחוב. העורר והאחר החליטו לגנוב את האקדח מהמתלונן, ואז יצאו מביתו של העורר. אחד מהם המתין ברכב מסוג מזדה וצפה במתרחש, בעוד השני הצמיד לגבו של המתלונן אקדח וצעק לעברו "תן את האקדח". כשהסתובב המתלונן אליו, השודד ירה ירייה באוויר, התנפל על המתלונן ונטל ממנו את אקדחו. שני השודדים נמלטו מהמקום ברכב מסוג מזדה. בהמשך אותו יום, העורר נסע ברכב עם שלושה אחרים. משטרה עצרה את הרכב ובחיפוש בו, נמצא אקדח ה-

.FN

הליכי המעצר בעניינו של העורר

3.

עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. בבקשה נטען כי בידי המשיבה ראיות לכאורה נגד העורר שהן הודאתו של העורר בפני מדובב ;

הודעת המתלונן בה הוא מתאר את אירוע השוד שבוצע כלפיו לרבות הימלטות העורר וחברו ברכב מסוג מזדה, כאשר בינה לבין הודאת העורר, כך טענה המשיבה, זהות מוחלטת ; דו"חות פעולת השוטרים שעיכבו את העורר לאחר תפיסת האקדח ברכב ; חוות דעת של מומחי מעבדה לזיהוי פלילי אשר קובעים שהתרמיל שנמצא בזירת השוד תואם לאקדח שנמצא ברכב בו נסע העורר ;

הימצאות פריטים שנמצאו בביתו של העורר, אשר לפי הפרטים שמסר המדובב שימשו לביצוע השוד, והם תואמים גם לתיאור שמסר המתלונן ;

דו"ח חקירת תקשורת טלפון העורר, המצביע על נוכחות העורר באזור בו בוצע השוד. בהקשר זה המשיבה הדגישה כי דו"ח זה מפריך אליבי של העורר לפיו שהה עם חברתו ביפו בזמן האירוע.

4.

עוד נטען בבקשה למעצר עד תום ההליכים כי קיים חשש סביר שהעורר יסכן את ביטחון הציבור. מסוכנות זו נלמדת, כך נטען, מנסיבות ביצוע העבירות המיוחסות לעורר. דהיינו, ביצוע יחד עם אדם נוסף שוד מזוין לאור יום. נטען גם כי קיים חשש ששחרור העורר יביא לשיבוש הליכי חקירה נוכח העובדה ששותפו נמלט מזירת העבירה ולא אותר עד כה. בנוסף, לעורר הרשעה בחמישה תיקים שונים בגין קבלת נכסים שהושגו בפשע, החזקת נכס החשוד כגנוב והפרת הוראה חוקית, ובגין הרשעה זו מרחף מעליו קנס של 5,000 ש"ח אם יעבור עבירת רכוש נוספת תוך שנתיים. קיים גם יסוד סביר לחשש כי שחרור העורר יביא להימלטותו מהדין נוכח הימלטותו ממקום האירוע ונוכח הרשעתו בעבר בשלושה מקרים של הפרת הוראה חוקית. לאור האמור לעיל, כך נטען, לא ניתן להשיג את מטרת המעצר על דרך של שחרור בערובה או בשחרור לחלופת מעצר.

5.

ביום 25.8.2010 התקיים דיון בבקשה בפני בית המשפט המחוזי. לאחר שנשמעו טיעונים מטעם הצדדים הסכים ב"כ העורר לקיומן של ראיות לכאורה, אך ביקש לקבל תסקיר. בית המשפט המחוזי (השופטת ר' לורך) קבע כי עילת המסוכנות קיימת באשר מדובר בשוד מזוין לאור יום, יחד עם אחר, תוך תכנון מוקדם והחזקת אקדח שלא כדין. ואולם, בית המשפט הוסיף וקבע שיש צורך בתסקיר אשר יאפשר לבחון אפשרות של חלופת מעצר.

החלטת בית המשפט המחוזי נשוא הערר

6.

לאחר הגשת תסקיר המבחן, דן בית המשפט המחוזי ביום 19.10.2010 שוב בבקשה למעצר העורר עד תום ההליכים. בסופו של דבר, הורה בית המשפט (השופטת נ' אהד) על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שהעורר הפר הוראה חוקית פעמיים. על כן, נקודת המוצא היא שלבית המשפט אין בסיס איתן ליתן אמון בעורר. בית המשפט הוסיף כי יש לקחת בחשבון את עברו הנקי וגילו הצעיר של העורר בהחלטה האם לשחררו לחלופת מעצר. ואולם, אין בכך כדי להכריע את הכף לטובת שחרור לחלופה, וכך גם קבעה הפסיקה בעבר. יתרה מזאת, לעורר הרשעה בעבר בהחזקת שיק גנוב ; הוא נשפט בעבר בגין עבירות רכוש והפרת הוראה חוקית וקיימים שני תיקים פתוחים בעניינו בתחום הרכוש והאלימות. לעורר אין הסבר מניח את הדעת להסתבכויותיו בפלילים. בית המשפט הוסיף כי אומנם, שירות המבחן בסופו של יום המליץ לשחרר את העורר לחלופת מעצר בביתם של גיסו ואחותו. המלצת שירות המבחן נבעה מהתרשמות חיובית מדמותו האסרטיבית של גיסו של העורר, ומכך שיוכל לפקח עליו בחלופת המעצר. ואולם, שירות המבחן קבע גם כי דפוס התנהגותו של העורר מבטא חשיבה עבריינית ומעיד על סיכון להישנות התנהגותו הבעייתית. כמו כן, הגיס מגיע לביתו רק לקראת שעות אחר הצהריים. מאחותו של העורר לא התרשם שירות המבחן בצורה דומה להתרשמותו החיובית מגיסו של העורר. בית המשפט הדגיש כי, מתוך שאלותיו במהלך הדיון, עולה גם כי אחותו של העורר אינה יכולה לשמש כדמות אסרטיבית, מציבת גבולות, לה יישמע העורר. בנוסף, בית המשפט מצא בעייתיות בכך שאח נוסף מתגורר בבית האחות, ואיננו עובד אלא לעיתים מזדמנות אצל אחיו. לאור כל האמור הורה בית המשפט המחוזי על מעצר העורר עד תום ההליכים.

נימוקי הערר

7.

העורר טען כי שגה בית המשפט קמא בכך שהורה על מעצרו עד תום ההליכים ולא שקל באופן ראוי את המלצת שירות המבחן לשחררו לחלופת מעצר. לטענת העורר, שירות המבחן ציין בהמלצותיו כי המפקחים המוצעים בחלופת המעצר מבינים את האחריות המוטלת עליהם במסגרת הפיקוח ומהווים גורם סמכותי ומציב גבולות עבור העורר. העורר הוסיף וטען כי אין מקום להורות על מעצר כל עוד ניתן להשיג את מטרות המעצר בדרך של שחרור בערובה, שפגיעתה בחירותו של העורר פחותה. בהקשר זה, טען העורר כי מטרת המעצר עד תום ההליכים הינה מניעתית, ותפקידה לסכל את מסוכנותו של הנעצר בלבד. על כן, העורר טען כי מאחר שבעניינו קיימת חלופת מעצר טובה, הכוללת ערבויות ואמצעי פיקוח אשר מאיינים את מסוכנותו, אין מקום למעצר עד תום ההליכים. אשר לאח הנוסף הציע העורר במהלך הדיון כי זה האחרון לא ישהה בבית האחות.

8.

המשיבה תומכת בהחלטת בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

9.

לא ראיתי מקום להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי. ניתנת האמת להיאמר כי יתכן וכלל לא היה מקום להורות במקרה זה על תסקיר שירות המבחן.

10.

עיקר הכובד איננו בחומרת העבירה, שאכן, כפי שטען בא כוח העורר איננה עילת מעצר. עילת הכובד היא במסוכנות הרבה הנשקפת מן העורר כפי שעולה מעצם המעשה. המלצת שירות המבחן הנה, בסופו של יום המלצה ולכאורה אין מקום ליתן בעורר אמון. על כן, לא ראיתי מקום להיעתר לערר והוא נדחה.