בש"פ 8038/13 מדינת ישראל נ. סלימאן זובידאת

בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) להאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים או עד למתן פסק הדין בעניינו בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם מביניהם.

1.

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה, יוחסו למשיב ארבע עבירות הצתה, עבירת הסגת גבול כדי לעבור עבירה ועבירת הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. לפי פרטי כתב האישום, המשיב הגיע בשעות הלילה לאזור חוצות המפרץ בחיפה ושילח אש בפח, במחסן, ובצמחיה בשטח ציבורי שהיו סמוכים לתחנת דלק שבה שהו אנשים; וכן נכנס ללא רשות למפעל סמוך, שילח אש בצינורות הכיבוי שבו ופתח במנוסה לאחר שהבחין במאבטחים בעת שהיה בדרכו לחביות שהכילו אמוניה. זמן קצר לאחר מכן, נתקל המשיב בשתי שוטרות בקרבת מקום אשר הזדהו והורו לו לעצור. המשיב פתח במנוסה במטרה להכשילן ולבסוף נעצר לאחר מרדף.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. ביום 8.4.2013 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי במעצרו של המשיב שבו חלק בא כוחו על קיומן של ראיות לכאורה. נוסף על כך, אישר בא כוח המשיב כי אין באפשרותו להציע חלופת מעצר וביקש להסתייע לצורך כך בתסקיר מעצר של שירות המבחן. ביום 17.4.2013 החליט בית המשפט קמא (כב' השופט ר' שפירא ) להאריך את המעצר עד תום ההליכים. בית המשפט קבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה, אך לצד זאת ציין שקיימת חולשה מסוימת בראיות בעיקר באשר לזיהויו של המשיב כמבצע ההצתות. עוד נקבע כי מאחר שהמשיב הואשם בעבירות הצתה ובהימלטות משוטרות הרי שקיימת עילת מעצר של מסוכנות. בית המשפט ציין כי האישום בהימלטות משוטרים, לצד העובדה שנגד המשיב תלוי ועומד כתב אישום שעניינו הפרת צו שאסר עליו להיכנס לכפר מגוריו, גורע מן האמון שניתן לתת בו. אשר על כן, בדגש על מכלול הראיות והקושי לתת אמון במשיב, פסק בית המשפט כי נכון לאותה העת אין מקום להורות על עריכת תסקיר מעצר. עם זאת, ציין בית המשפט כי לאחר שיעידו העדים על נסיבות איתורו ולכידתו בזירה יש מקום לשקול מחדש את המשך מעצרו. הובהר כי למשיב שמורה הזכות לפנות בבקשה לעיון חוזר לאחר קביעת מועדי שמיעת הראיות בתיק העיקרי וכן לאחר שיעידו העדים שזיהו אותו בזירה.

3.

לאחר שניתנה ההחלטה האמורה התקיימו שני דיוני הוכחות בהליך העיקרי, שבהם נשמעו חמישה עדי תביעה. ההליכים התמשכו בין היתר עקב בקשות דחייה של בא כוחו של המשיב לצורך לימוד חומר החקירה; בשל קשיי בא כוחו להסביר למשיב את פרטי עסקת הטיעון שהוצעה לו; וכתוצאה מהמתנה לחוות דעת פסיכיאטרית בעניין כשרותו של המשיב לעמוד לדין. יש לציין כי עד כה לא מימש המשיב את זכותו לפנות בבקשה לעיון חוזר בשאלת מעצרו לבית המשפט המחוזי.

4.

מכאן הבקשה שלפניי, שבה מבקשת המדינה להאריך את מעצרו של המבקש מיום 7.12.2013 ל-90 ימים או למתן פסק הדין בעניינו. נטען כי מסוכנות המשיב נלמדת מן המעשים המיוחסים לו; כי קיים חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט ולהתחמקות מן הדין נוכח אישומו בבריחה משוטרים; וכי למשיב עבר פלילי הכולל הרשעה בעבירות נשק בגינן ריצה מאסר בפועל בן ארבעה חודשים וכן הרשעה בניסיון פריצה לרכב והחזקת כלי פריצה לרכב. עוד ציינה המדינה כי קבועות בהליך העיקרי שתי ישיבות הוכחה נוספות לתחילת חודש דצמבר 2013.

5.

בדיון לפניי חזרה בא כוח המדינה על נימוקי הבקשה וציינה כי המשיב נבחן ונמצא כשיר לעמוד לדין, וכי לבקשת בא כוחו הוא הופנה לוועדה לאבחון מפגרים שתוצאותיה צפויות להגיע בקרוב. עוד צוין כי בינתיים בהליך העיקרי העיד העד שזיהה את המשיב בזירה. בא כוחו של המשיב טען כי יש בעיה בקשר עמו בשל מצבו הקוגניטיבי. הובהר כי עד כה לא הוגשה בקשה לעיון חוזר מכיוון שלא הייתה אפשרות לחלופת מעצר. אולם, נטען כי כעת אימו של המשיב מוכנה לקבלו בביתה ובעקבות זאת ניתן להציע חלופת מעצר בבית האם, בו המשיב יהיה תחת פיקוח חלקי ואיזוק אלקטרוני. לחילופין, הוצע כי שירות המבחן ימצא למשיב חלופת מעצר מוסדית. באת כוח המדינה ציינה כי היא מתנגדת להצעה לחלופת המעצר אצל אימו של המשיב, אך לא תהיה התנגדות מצד המדינה לבחינת חלופה מוסדית. בסיום הדיון, הסכימו הצדדים כי מתן ההחלטה יידחה עד להגשת הודעות עדכון בהתייחס להתקדמות דיוני ההוכחות וכן לגבי חוות הדעת של ועדת האבחון למפגרים. בהתאם לכך, החלטתי להאריך את מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת, שתינתן לאחר קבלת הודעות העדכון.

6.

ביום 17.12.2013 הגישה המדינה הודעת עדכון מטעמה. בהודעה נמסר כי בינתיים התקיימו שני דיוני הוכחות נוספים בתיק העיקרי – ביום 2.12.2013, וביום 11.12.2013 – שבהם נשמעה עדותם של תשעה עדי תביעה. עוד צוין כי נקבע מועד נוסף לישיבת הוכחות ביום 10.2.2014, שיתכן שיוקדם ליום 1.1.2014. לצד זאת, עדכנה המדינה כי ביום 15.12.2013 התקבלת חוות הדעת של ועדת האבחון למפגרים בעניינו של המשיב, שקבעה כי המשיב מתפקד ברמה שאינה פיגור שכלי וכי הוא כשיר לעמוד לדין. ביום 18.12.2013 הגיש בא כוחו של המשיב הודעת עדכון שבה נמסרו פרטים זהים על אודות ישיבת ההוכחות שצפויה להתקיים בחודש פברואר, וכן צוין כי לאחר ישיבה זו צפויה להיקבע ישיבה נוספת לשמיעת סיכומי הצדדים. אשר על כן, ביקש בא כוחו של המשיב להורות על עריכת תסקיר מעצר בעניינו והסכים כי עד לדיון בתסקיר הוא ייוותר במעצר.

7.

לאחר בחינת נימוקי הבקשה ושמיעת טענות הצדדים, החלטתי לקבל באופן חלקי את הבקשה להארכת מעצר ולהורות על עריכת תסקיר לצורך בחינת חלופת מעצר אשר יוגש לבית המשפט קמא. כפי שכבר הובהר, בענייננו לא ראה בית המשפט המחוזי בשעתו להורות על עריכת תסקיר מעצר, אך הודגש כי נוכח החולשה הראייתית בשאלת זיהוי המשיב כמבצע העבירות, נשמרת זכותו של המשיב לפנות בבקשה לעיון חוזר – בגדרה ניתן יהיה לבחון חלופת מעצר – לאחר שיעידו העדים בסוגיה זו . בנקודת הזמן הנוכחית, לאחר שהעידו העדים שהיו קשורים לזיהויו של המשיב, מבקש בא כוחו המלומד לממש את הזכות שנשמרה לו לבחינת חלופת מעצר. משכך, אני מורה על עריכת תסקיר מעצר אשר יבחן אפשרויות לחלופת מעצר, בדגש על בחינת האפשרות לחלופה מוסדית.

8.

סיכומו של דבר, אני מורה לשירות המבחן למבוגרים לערוך תסקיר מעצר בעניינו של המשיב. התסקיר יוגש בתוך 20 ימים לבית המשפט המחוזי, שיקיים דיון בשאלת חלופת המעצר ויחליט בה כחוכמתו. אני מאריך את מעצרו של המשיב ל-45 ימים מהיום, או עד לקבלת החלטה אחרת של בית המשפט המחוזי בשאלת חלופת המעצר, או עד למתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי בחיפה בת"פ 12847-03-13, לפי המוקדם מביניהם.