בש"פ 804/99 גרשומוב בן ציון נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין, בפני בית-משפט השלום בחיפה, בעבירה של התפרצות לבית דירה, בניגוד לסעיף 406(ב) לחוק העונשין. עם הגשת כתב האישום נגדו ביקשה מחלקת התביעות של המשטרה להורות על מעצרו עד תום בירור המשפט. בית-משפט השלום סבר, כי אין ראיה לכאורה מספקת לעניין זיהויו של העורר כמבצע העבירה. לפיכך דחה את בקשת המעצר. בית המשפט המחוזי בחיפה, שלפניו עררה המדינה כנגד החלטה זו, פסק לקבל את הערר והורה להאריך את מעצרו של העורר עד לסיום המשפט שהוגש נגדו בבית-משפט השלום. כנגד החלטה אחרונה זו מופנה הערר שלפניי.

לא מצאתי מקום לבקש תשובת המדינה על הערר. החלטתו של בית המשפט המחוזי מפורטת ומנומקת היטב והיא כוללת ציטוט מגירסת המתלוננת, שעל יסודה הובא העורר לדין. נראה לי כי במה שנמסר על-ידי המתלוננת יש משום ראיה לכאורה לזיהויו של העורר כמבצע העבירה. בית המשפט המחוזי קבע, כי על רקע עברו הפלילי המכביד של העורר, וחומרת הנסיבות שהתלוו לביצוע עבירתו הנוכחית, יש לעצור את העורר כדי להגן על הציבור מפניו. אני סבור כי שיקולים אלה הצדיקו את החלטת בית המשפט המחוזי. המדובר במי שיש לחובתו הרשעות קודמות רבות, בעבירות מסוגים שונים, וכן תלוי ועומד נגדו עונש מאסר על-תנאי שיהיה בר-הפעלה אם וכאשר יורשע העורר במשפטו הנוכחי.

בהחלטה לעצור את העורר איני מוצא מקום להתערב. עם זאת רואה אני להסב את תשומת ליבו של בית-משפט השלום הנכבד לעובדה שהראיה היחידה לעניין זיהויו של העורר כמבצע העבירה היא עדותה של המתלוננת. לכן ראוי היה להקדים את פתיחת פרשת הראיות במשפטו, ולוא רק לשמיעת עדותה של המתלוננת בלבד תחילה, על-מנת שאפשר יהיה לשוב ולבחון לאחר שמיעת עדותה אם הצידוק להחזיק את העורר במעצר עודנו שריר וקיים.

הערר נדחה. מזכירות בית המשפט תעביר העתק מן ההחלטה לכבוד נשיא בית-משפט השלום בחיפה.