בש"פ 8050/09 מוהנד נאטור נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטת ל' ברודי) בעמ"ת 15529-09-09 מיום 22.9.2009 שבמסגרתה נדחה ערר שהגיש העורר בעניין מעצרו עד תום ההליכים.

1.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); תקיפת סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין; פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 334+445(א)(1) לחוק העונשין והחזקת סכין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין. על פי הנטען בכתב האישום, הרקע לביצוע העבירות היה סכסוך שהתגלע בין העורר לבין המתלונן, האיסאם שלבאיה, בקשר עם הסכם שכירות שנחתם בין השניים שלפיו המתלונן הפעיל עסק לשטיפת מכוניות על שטח מסחרי שבבעלות העורר בקלנסווה.

2.

בתמצית, ביום 21.6.2009, כאשר ישב המתלונן בבית קפה בקלנסווה הנמצא מול ביתו של העורר, התפתח בין השניים ויכוח שבמהלכו שלף העורר חפץ הנחזה להיראות כמו אקדח, הצמיד אותו לחזהו של המתלונן ואיים עליו שיהרוג אותו. המתלונן העיף את החפץ מידיו של העורר ואמר לו "מה אתה רוצה להרוג אותי" וזה בתגובה דחף את המתלונן. בעל בית הקפה וכמה מיושביו הפרידו בין השניים, אולם הויכוח שב והתעורר, שוב דחף העורר את המתלונן ושוב הפריד בעל בית הקפה ביניהם והחל ללוות את העורר לביתו. אז שלף העורר סכין ממכנסיו והחל לרוץ לכיוון המתלונן תוך שהוא מניף את הסכין לעברו במטרה לדקור אותו, ותוך כדי כך העיף את השולחנות והכסאות שעמדו בדרכו. תוך כדי מנוסת המתלונן וניסיונו להגן על עצמו, חתך העורר את אגודל שמאל של המתלונן באמצעות הסכין, והאחרון הובהל לבית החולים ונזקק לניתוח לאיחוי החתך. יצויין כי האירוע הונצח במצלמת אבטחה של בית הקפה.

3.

דווקא העורר היה זה שהגיש תלונה במשטרה נגד המתלונן, אך לאחר מספר ימים הוזמן למשטרה כחשוד בתקיפתו של המתלונן ולאחר שהגיעו סרטי הצילום של מצלמות האבטחה נעצר העורר.

4.

ביום 21.7.2009 החליט בית משפט השלום בכפר סבא (כבוד השופט ד' גדול), כי על אף שיש להילחם בתופעת האלימות, הרי במקרה זה יש לדון את העורר לכף זכות זמנית, ועל אף שבאמתחתו הרשעה קודמת, נכון יהיה ליתן בו אמון בתקווה שלא ימעד שוב. בית משפט השלום החליט כי חלופת המעצר המוצעת - בבית אחותו ובפיקוח אֵחַיו - היא ראויה בנסיבות העניין, שכן היא מחוץ לקלנסווה, וכן כיוון שהרוחות יירגעו וזאת בנוסף לסולחה שנחתמה. בית משפט השלום הורה כי השחרור למעצר בית יתבצע כנגד הפקדה במזומן בסך של 2,500 ₪, חתימה על התחייבות עצמית בסך 9,000 ₪, חתימה של כל אחד מהמפקחים על ערבות צד ג' בסך 1,500 ₪ וחתימת מר אוסמה נטור על ערבות צד ג' בסך של 6,000 ₪. המשיבה עררה על החלטה זו, ובהסכמת הצדדים הפנה בית המשפט המחוזי את העורר לשירות המבחן לצורך הכנת תסקיר מעצר שיבחן את מסוכנותו ואת חלופת המעצר המוצעת, ועד להחלטה אחרת נותר העורר במעצר.

5.

תסקיר המעצר הוגש ביום 10.8.2009. שירות המבחן התרשם כי הערבים שהוצעו מבינים את המשמעות הכרוכה בפיקוח על העורר במסגרת מעצר הבית וכי הם מסוגלים להוות דמויות סמכותיות ומציבות גבולות. עוד התרשם שירות המבחן כי העורר הוא אדם שככל הנראה תיפקד באופן תקין לאורך השנים, אשר מבין את הבעייתיות שבהתנהגותו. על רקע האמור, המליץ שירות המבחן לשחרר את העורר למעצר בית תוך העמדתו בפיקוח שירות המבחן שבמהלכו תיבחן ההתערבות הטיפולית המתאימה שיש בה להפחית את הסיכון למעורבות פלילית נוספת בטווח הארוך.

6.

המשיבה התנגדה להמלצת שירות המבחן, כיוון שהתסקיר התייחס לנסיבותיו האישיות של העורר בלבד, מבלי ששירות המבחן נפגש עם המתלונן. בית משפט השלום בכפר סבא (כבוד השופטת ק' רג'יניאנו) החליט כי היה מקום באמצעות שירות המבחן להביא בפני בית המשפט גם את עמדתו של המתלונן לאחר פגישה עמו, ולפיכך הורה על קבלת תסקיר משלים. בתסקיר המשלים שהוגש ציין שירות המבחן כי לא עלה בידו להיפגש עם המתלונן. בשיחות הטלפון שהתקיימו עמו מסר המתלונן כי למרות הסכם הסולחה שנערך בינו לבין נציגי משפחתו של העורר, הותקף לדבריו על ידי בני משפחתו של העורר, כשבית הוריו מצוי במעקב והוא בתחושת איום מתמדת. בנסיבות אלה ציין שירות המבחן שניתן להתרשם כי הסכסוך שעמד ברקע מעצרו של העורר עדיין מתקיים, כשייתכן שהמשך המעצר של העורר מעצים את הסכסוך. שירות המבחן ציין כי הוא רואה חשיבות בבדיקה נוספת של האינפורמציה האמורה כדי שיוכל להעריך מחדש את הסיכון הכרוך בשחרורו של העורר ממעצר. בית משפט השלום (כבוד השופטת ה' סילש) הורה לשירות המבחן להשלים את הכנתו של התסקיר כמבוקש על ידו.

7.

שירות המבחן אכן הגיש תסקיר משלים, לאחר שנפגש פעם נוספת עם העורר ועם המפקחים המוצעים, והמליץ על שחרורו של העורר לחלופת המעצר המוצעת בבית אחותו, תחת פיקוחה העיקרי ובמשותף עם אחיות נוספות. בית משפט השלום (כבוד השופטת נ' קוצר) החליט "להטריח את שירות המבחן פעם נוספת בבחינת טענותיו החמורות ביותר של המתלונן" שכן לא יעלה על הדעת כי בית המשפט יורה על חלופת מעצר אצל בני משפחת העורר כאשר קיימת תלונה של המתלונן שלפיה הוא ממשיך להיות מאוים על ידם. בית המשפט ציין כי מן הראוי ששירות המבחן יעשה מאמץ נוסף לבדיקת הלך הרוחות בין העורר ובני משפחתו לבין המתלונן, לפני מתן המלצה לחלופת מעצר.

8.

שירות המבחן הודיע כי המתלונן לא התייצב למרות שזומן ואף לא השיב לפנייה טלפונית, ולכן אין לשירות המבחן מה להוסיף. בית משפט השלום (כבוד השופט ר' אמיר) בהחלטתו מיום 10.9.2009, ציין כי שירות המבחן עקבי בעמדתו והוא ממליץ על שחרור. בית המשפט ציין עוד כי בני המשפחה הקרובים, שהוצעו כמפקחים, הם אנשים נורמטיביים, שומרי חוק שנמצאו כסביבה תומכת מבחינה פוטנציאלית אשר יכולה להטיל מרות על העורר ואין להטיל בהם כל דופי. אך לא די בכך. בית המשפט התייחס לנסיבות החמורות של העבירה הכוללות אלימות קיצונית ומתמשכת וכן לעברו הפלילי של העורר שכולל עבירה של החזקת סכין עם מאסר על תנאי בר הפעלה. בנסיבות אלה סבר בית המשפט שאין לסמוך על העורר, למרות הפיקוח האפקטיבי שמוצע, ועל אף הטיעון בעניין הסולחה. לפיכך הורה בית משפט השלום על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

9.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ל' ברודי) דחה את הערר שהגיש העורר. בית המשפט המחוזי ציין כי בחינת אפשרות שחרור אדם לחלופת מעצר בנסיבות העניין - נוכח הנסיבות החמורות של העבירה ועברו הפלילי של העורר - מן הראוי שתיעשה בזהירות רבה. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי בית משפט השלום שקל את כל השיקולים נכונה. מעבר לנסיבות החמורות של האירוע, שעלול היה להסתיים באסון כבד והרשעותיו של העורר, אף התסקיר מצביע על מסוכנותו של העורר. אכן החלופה המוצעת ראויה, אך בטרם נבחנת חלופה, יש לבחון את נתוני העורר עצמם. בהתחשב באמור, וכאשר המתלונן חש מאוים, גם לאחר עריכת הסולחה, לא היה מקום לאמץ את המלצת שירות המבחן, ולכן ראוי להשאיר את העורר עצור עד תום ההליכים.

10.

העורר טוען כי עוד בטרם מעצרו פעל על מנת ליישב את הסכסוך עם המתלונן, ואכן הושגה סולחה בין הצדדים ביום 11.7.2009 שבמסגרתה פוצה המתלונן בסך של 18,000 ₪. על אף האמור, המתלונן משדר כי הוא נמצא מאוים, אם כי לא ברור על ידי מי והקביעה כי הוא חש מאוים נעשית בחלל ריק ללא כל ממצא עובדתי. המתלונן לא הגיע לפגישות שנקבעו עמו מטעם שירות המבחן. לדברי בא כוח העורר, עו"ד אשר חן, המתלונן מהתל בכולם, לרבות בבית המשפט ואילו חירותו של העורר תלויה בגחמותיו של המתלונן.

11.

העורר עצמו הוא אדם נורמטיבי, בוגר 12 שנות לימוד, עבד בארבע השנים האחרונות כאחראי מחלקת החלב בסניף כפר סבא של רשת המזון "יינות ביתן", ללא כל בעיות משמעת. העורר התנדב שלוש שנים במשמר האזרחי וסייע למשטרת טייבה. העורר מטפל באביו הסיעודי. עברו הפלילי אינו מכביד - מדובר על הרשעה משנת 2001 בגין עבירה משנת 1999 והרשעה משנת 2008 על עבירה של החזקת סכין משנת 2007. אמו של העורר נפטרה וכך גם שלושה מאחיו. יתר אחיו של העורר הם אנשים נורמטיביים, חלקם נטלו על עצמם את הטיפול בילדים שנותרו יתומים וחלקם עוסקים בהוראה. השופט גדול התרשם מהחלופה וכך גם שירות המבחן.

12.

העורר טוען כי ההתנהלות שבה התיק נדד בין שופטי בית משפט השלום אינה תקינה. כמו כן, הוא טוען כי השופט אמיר אינו משמש כערכאת ערעור על השופט גדול, ולכן אף אם סבר כי נפלה טעות בהחלטת השופט גדול - שהיה היחיד שצפה בקלטת שמתעדת את האירוע - הרי שלא יכול היה להפוך אותה. עוד טוען העורר כי בית המשפט המחוזי טעה כשדחה את הערר וכשהתבסס על עמדת המתלונן, נוכח התנהגותו הבעייתית של האחרון.

החלופה המוצעת מרוחקת מעירו של המתלונן, בפיקוח מלא וצמוד, כאשר כל הגורמים השונים קבעו כי החלופה ראויה ומתאימה. יצויין כי האירוע נשוא כתב האישום אירע ביום 21.6.2009 ומאז ועד יום 9.7.2009 היה העורר משוחרר. נוכח הזמן שחלף מאז האירוע ברור כי המסוכנות פחתה. בדיון שלפניי הוסיף ב"כ העורר וציין כי בבית המשפט המחוזי הוצעה חלופה נוספת, שבעינה עומדת, בבית אחותו וגיסו של העורר בבאר שבע.

עוד טוען העורר כי חומרת העבירה כשלעצמה אינה עילה למעצר ובנוסף כי טעה השופט אמיר כשקבע כי מדובר במקרה קיצוני של אלימות. העורר טוען גם כי נוכח התסקירים החוזרים והנשנים נוצרה אצלו ציפייה כי ישוחרר לחלופה.

13.

באת כוח המשיבה, עו"ד עדי שגב, ציינה כי העבירות המיוחסות לעורר מעידות על המסוכנות הנשקפת ממנו. לדבריה, אין מדובר באירוע נקודתי, אלא באירוע מתפתח שהלך והסלים, שבמסגרתו היה העורר נחוש לפגוע במתלונן. תוצאות האירוע קשות ויכולות היו אף להיות קשות יותר. בנוסף, לעורר הרשעה בעבירת אלימות משנת 2001 וכן הרשעה בעבירה של החזקת סכין משנת 2008 שבמסגרתה תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי בר-הפעלה.

עוד ציינה עו"ד שגב כי המלצת שירות המבחן אינה מחייבת את בית המשפט, ויתרה מכך, שירות המבחן התרשם כי לעורר בעיה של התמודדות עם כעסים. התמונה המצטיירת היא של אדם המתקשה להשתלט על תוקפנותו. נתונים אלו, שעלו במסגרת תסקירי שירות המבחן, לא היו לפני השופט גדול בעת שנתן את החלטתו. לדברי עו"ד שגב, השאלה שצריכה להישאל היא האם ניתן לתת אמון בעורר לצורך שחרורו לחלופה, כאשר בהקשר זה יש ליתן משקל לתחושות המתלונן שמרגיש מאוים. לטענתה, הסכם הסולחה עצמו אינו מאיין את המסוכנות. בנוסף התייחסה עו"ד שגב לטענת העורר כי נוצרה אצלו ציפייה כי ישוחרר לחלופת מעצר וטענה כי העובדה שבית המשפט שלח את העורר לקבלת תסקיר שירות המבחן אינה יוצרת ציפייה, שכן בית המשפט מעוניין לברר את המצב לאשורו ואין בכך משום הבעת עמדה.

לבסוף טענה עו"ד שגב כי הקראת כתב האישום קבועה ליום 5.11.2009 וכי המשפט אינו צפוי לארוך זמן רב שכן אינו מורכב. על כך השיב עו"ד חן כי נוכח מצבת השופטים בבית משפט השלום בכפר סבא ניהול המשפט צפוי להתארך מעל למצופה.

14.

שמעתי באריכות את טענותיהם של הצדדים כמפורט לעיל. מבלי להאריך בדברים יתר על המידה, הנני סבור כי בנסיבות העניין מן הראוי להורות לשירות המבחן לבחון באופן קונקרטי את חלופת המעצר שהוצעה על ידי העורר בבית אחותו וגיסו בבאר-שבע. אציין כי העבירה המיוחסת לעורר היא חמורה וכי על בית המשפט להילחם בנגע האלימות הקשה, שעבירתו של העורר נמנית עליו. עברו הפלילי של העורר מוסיף נדבך למסקנה כי טמונה בו מסוכנות. יחד עם זאת, התרשמתי כי ככלל מדובר באדם החי חיים נורמטיביים, אשר מעד למרבה הצער מספר פעמים, ובני משפחתו עשויים להוות עבורו מסגרת מפקחת ומציבת גבולות. אין להתעלם מתחושותיו של המתלונן כפי שבאו לידי ביטוי בשיחות הטלפון עם שירות המבחן אך מאחר שלא עלה בידי שירות המבחן לבחון תלונה זו לעומקה, התלונה אמנם מהווה משקל נגד לשחרורו של העורר בתנאים אולם אין בה כדי להכריע לבדה את הכף. כמו כן, לא ניתן לשלול ששחרורו של העורר ממעצר דווקא יפחית מן העוינות - ככל שיש כזאת - מצד בני משפחת העורר כלפי המתלונן.

15.

על אף שחלופת המעצר בבית אחותו של העורר ביישוב זמר נמצאה ככלל ראויה, הרי שנוכח הקרבה היחסית של חלופה זו למקום מגוריו של המתלונן בקלנסווה, ראיתי לנכון להורות לשירות המבחן לבחון את החלופה המרוחקת בבאר-שבע. המרחק בצירוף תנאים מגבילים כגון איזוק אקלטרוני, יש להניח שיהיה בהם, בנסיבות המקרה דנן, כדי לאיין את המסוכנות של העורר כלפי המתלונן. נוכח התמשכות ההליכים בתיק זה, אבקש משירות המבחן לפעול במהירות האפשרית. התסקיר המשלים מטעם שירות המבחן יוגש לבית משפט השלום אשר יבחן את החלופה המוצעת, את המלצת שירות המבחן, ובמידת הצורך - ועל פי שיקול דעתו - יקבע תנאים מגבילים לשחרורו של העורר.

16.

סופו של דבר, נכון לעת הזו, יישאר העורר במעצר, בכפוף לאמור בסעיף 15 לעיל.