בש"פ 8059/05 מרדכי אסרף נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ז' הווארי ) מיום 2.8.05, אשר דחה ערר על החלטת בית משפט השלום בנצרת (השופט ג' אזולאי ) מיום 25.7.05 בדבר מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

נגד העורר הוגשו שני כתבי אישום המייחסים לו עבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית וסחר בסם מסוכן. על פי כתב האישום הראשון, מכר העורר לסוכן משטרתי סם מסוג הרואין במשקל נטו של 0.3327 גרם. על פי כתב האישום השני, מכר העורר לסוכן משטרתי סם מסוג הירואין במשקל נטו של 0.6749 גרם. עם כתבי האישום הגישה המשיבה בקשות לעצור את העורר עד תום ההליכים, אשר נדונו במאוחד. בהעדר מחלוקת בשאלת קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, התמקד הדיון בבית משפט השלום בבחינת אפשרות חלופת מעצר. בתסקיר המעצר שהוגש בעניינו של העורר התרשם שירות המבחן כי העורר, אשר צורך סמים מגיל צעיר, אינו מודע להשלכות צריכת הסמים ואינו מביע נזקקות טיפולית. שירות המבחן סבר כי במידה והיה המשיב מביע רצון בטיפול, אזי החלופה הטיפולית המתאימה לו הייתה במסגרת קהילה טיפולית סגורה. עקב סירובו של המשיב להשתלב במסגרת כאמור, נמנע השירות מלהמליץ על שחרורו ממעצר. בא-כוח העורר, מצידו, טען בדיון בפני בית משפט השלום כי ניתן להשיג את תכלית המעצר על ידי שחרור העורר למעצר בית מלא בפיקוח אשתו. לנוכח תסקיר המעצר, ובהתחשב בעברו הפלילי המכביד של העורר, הכולל עבירות סמים, קבע בית משפט השלום כי לא נמצאה חלופת מעצר אשר תשיג את מטרת המעצר. על כן הורה בית משפט השלום על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. ערר שהוגש על החלטה זו נדחה על ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו כי פרטי כתבי האישום שהוגשו נגד העורר, עבירותיו הקודמות וסירובו לעבור תהליך של גמילה מסמים מלמדים כולם על מידת מעורבותו בעולם הסמים והסחר בהם. בית המשפט המחוזי קבע כי העורר לא הצביע על נסיבות אישיות חריגות המצדיקות סטייה מן הכלל לפיו מעורבות בסחר בסמים מעידה על מסוכנות רבה, שרק במקרים יוצאי דופן ניתן להפיגה בחלופת מעצר. בתוך כך דחה בית המשפט המחוזי את טענות בא-כוח העורר נגד תסקיר המבחן שהוכן בעניינו של מרשו, בציינו כי מדובר בתסקיר ענייני ומקצועי ובקובעו כי לא נפל כל פגם בהחלטת בית משפט השלום לאמצו. כן דחה בית המשפט המחוזי את טענות בא-כוח העורר בדבר אי בחינת חלופת המעצר שהציע בקובעו כי מאחר שבית משפט השלום השתכנע כי בנסיבות העניין לא היה כל מקום להורות על חלופת מעצר, הרי שלא נדרש לבחון לעומקה את החלופה המוצעת. מכאן הערר שבפניי.

בערר שבפניי טוען בא-כוח העורר כי שגו הערכאות שדנו בעניינו של העורר בדחותן את חלופת המעצר שהוצגה על ידי העורר מבלי שזו נבחנה על ידן לגופה, ובאמצן את מסקנות תסקיר המעצר. בתוך כך טוען בא-כוח העורר כי התרשמות שירות המבחן כי העורר אינו מעוניין בגמילה שגויה ומתבססת על כך שקצין המבחן שלל בשיחתו עם העורר כל אפשרות טיפולית למעט טיפול במוסד גמילה סגור. כן מדגיש בא-כוח העורר כי הגם שלמרשו עבר פלילי, הרי שבשנים האחרונות לא עבר כל עבירה. עוד מוסיף הוא כי יש לקחת בחשבון את כמויות הסם הקטנות אליהן מתייחסים כתבי האישום. בנסיבות אלה טוען בא-כוח העורר כי יש מקום לשחרר את מרשו לחלופת מעצר מתאימה. בא-כוח המדינה, מצידו, מצביע על עברו הפלילי המכביד של המשיב, הכולל עבירות סמים דומות של סחר בסמים בגינן ריצה עונש של מאסר. כן מדגיש הוא את העדר נכונותו של העורר לעבור טיפול גמילה כמוצע על ידי שירות המבחן.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי לידי מסקנה כי דין הערר להידחות. לנוכח עברו הפלילי המכביד של העורר, אשר ריצה כבר שנות מאסר בגין עבירות סחר בסמים, ובהתחשב בתסקיר המעצר השלילי שהוגש בעניינו, אינני מוצאת לנכון להתערב בהחלטותיהן של שתי הערכאות, אשר מצאו כי אין לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

אשר על כן, הערר נדחה.