בש"פ 8059-22 בש"פ 8059-22

1.ענייננו בערר שהוגש על ידי המדינה כנגד החלטת בית המשפט המחוזי לנוער בירושלים שבגדרה הורה על שחרור המשיבים למעצר בית בבית הוריהם ובתנאים כפי שפורטו בהחלטתו.

אקדים ואומר כי ב"כ המשיב 2 (הנאשם 3 בכתב האישום) עתר לדחיית מועד הדיון והדיון נערך שלא בנוכחותו. למרות זאת, החלטתי להלן תתייחס לכל המשיבים.

2.על כך שמדובר במעשה חמור, לא יכולה להיות מחלוקת. אף אין מחלוקת שקטינות אינה חסינות ואציין כי המשיבים שבפני הם בני 16 – 16.5.

בית משפט קמא סקר בהחלטתו את כלל השיקולים הצריכים לעניין. התסקירים שהוגשו בעניינם של המשיבים הם חיוביים ומצביעים על כך שהמשיבים מגיעים ממשפחות נורמטיביות, לא הסתבכו בעבר בפלילים, המעצר קשה להם ומן הסתם הפנימו את לקחם. תסקיר שירות המבחן ביקש להמשיך ולבחון את עניינם של המשיבים על מנת לבחון אפשרות של חלופה מוסדית, ודומה כי המחלוקת האמיתית היא בשאלה אם יש לבכר חלופה מוסדית או מעצר בית כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא.

3.בית משפט קמא התרשם באופן ישיר מהמפקחים שהתייצבו בפניו ומצא כי הם מתאימים למשימת הפיקוח. במצב דברים זה, וכמובן מבלי להמעיט כהוא זה מחומרת האירוע, מצאתי שלא להתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא ואני מותיר, אפוא, את החלטתו על כנה ודוחה את הערר.

למותר לציין כי מעצר לחוד וענישה לחוד ובבוא היום ייגזר דינם של המשיבים.

4.המשיבים שוהים כיום בכלא דמון לצד אסירים ביטחוניים. כשלעצמי איני משוכנע כי יש בכך להטיב עם המשיבים ועם האינטרס של המדינה, אך בית משפט זה אינו יכול לבוא בנעלי השב"ס בכל הנוגע לשיבוצים של עצורים ואסירים.

5.סוף דבר – הערר נדחה. המשיב 2 ישוחרר בבית המשפט המחוזי, לאחר שימלא את כל התנאים שנקבעו.

באשר למשיבים 1 ו-3, תחתם פקודת שחרור על ידי.