בש"פ 806/02 אחסאן אבו זלאם נ. מדינת ישראל

1.לפני ערר על החלטת מעצר עד לסיום ההליכים.

2.עיינתי בחומר הראיות. תמימת דעים אני עם הערכאה הראשונה שיש ראיות לכאורה נגד העורר. נגד העורר הוגש כתב אישום בו הוא מואשם בכך שרכב על טרקטורון מול מעדנייה בכפר יאסיף, זרק לעברה רימון יד ונמלט מהמקום. עדי ראיה ראו שנהג הטרקטורון נפגע וירד לו דם.

3.עוד סיפרו עדי הראיה שראו את המעשה שלמי שרכב על הטרקטורון היה כובע שנפל מעל ראשו. באזור נמצא כובע מצחייה ועליו סימני דם. פרופיל הד.נ.א. התאים לזה של העורר. העורר שנתפס אחרי עת ארוכה טען שלא היה בכפר יאסיף כשנה וחצי והכחיש כל קשר לטרקטורון. סימני הד.נ.א. קושרים בנסיבות אלה את העורר בעוצמה רבה לזירת העבירה. בפי העורר אין שום הסבר כיצד הגיע כובע ועליו הד.נ.א. שלו לזירת העבירה. היה גם זיהוי ספונטני של בעל המעדנייה כשהעורר הובל כבול. על כל אלה אוסיף כי עדים סיפרו, שנהג הטרקטורון נפצע. אצל העורר נמצא פצע בכתף שמאל, העורר טען שהפצע נגרם כשעבד בחשמל, נפל, נחבל, והלך לרופא פרטי שאין הוא זוכר את שמו. זוהי גרסה תמוהה. גם טענת האליבי, שהעלה העורר לפיה שהה באילת, טענה כבושה היא, ועל כן משקל עדותו של המעביד קטן. העורר עצמו לא טען שעבד, אלא טען, בגרסתו הראשונה, שהיה "מסתובב וישן ברחוב" באילת. דברים אלה אינם מתיישבים לכאורה, עם דברי עד האליבי.

4.יש איפוא ראיות לכאורה למעשה מסוכן שיכול היה חלילה להיגמר בתוצאות חמורות. העורר נמלט עם ארוכה מהדין ונמלט גם ממרדף. בנסיבות אלה אין מקום לכל חלופת מעצר.

5. הערר נדחה.