בש"פ 8060/02 פלוני נ. מדינת ישראל

העורר הובא לדין בפני בית המשפט המחוזי בירושלים באשמת ביצועם של מעשה סדום ומעשה מגונה בשני קטינים, בחודשים מרץ ואפריל 2002.

בית המשפט המחוזי בפניו עתרה המדינה למעצר העורר עד תום ההליכים קבע, כי אף שקיימת עילה המצדיקה זאת, מחמת גילו של המשיב (יליד שנת 1984) ראוי להסתפק בחלופת מעצר בבית דודו. על החלטה זו הוגש ערר על ידי המדינה אשר טענה לשניים: האחד, שהמשיב עלול לחזור על מעשיו כלפי קטינים אחרים, והאחר, שהוא עלול להימלט מפני אימת הדין. במהלך אותו הליך נטה בית המשפט לקיים את החלטתו של בית המשפט המחוזי ולהסתפק בחלופת מעצר, אך מאחר והחלופה שהוצעה לא נבדקה על ידי המשיבה, התקבל הערר ולסניגור ניתנה האפשרות לשוב ולפנות למשיבה על מנת שתבדוק את תנאיה של החלופה המוצעת, ואם יש בה כדי לענות על מסוכנותו של העורר. דא עקא, משנערכה אותה בדיקה התברר כי בבית בו אמור היה העורר לשהות בתנאי מעצר גרים שני קטינים, ועל כן היא נפסלה.

בעקבות כך טרח בא כוח העורר ותר אחר חלופה אחרת, ומשזו הוצעה למשיבה, היא נבדקה ונמצא כי הבית בו עתיד העורר לשהות נמצא במרחק קצר ממקום בו נוהגים לשהות עשרות ילדים, ועל כן החליט בית המשפט המחוזי לדחות גם חלופה זו, ובכך עוסק הערר שלפני.

בא כוח העורר סבור, כי פרשנותו של בית המשפט המחוזי את הנחיות בית המשפט העליון, מסכלת למעשה כל אפשרות שתמצא חלופת מעצר לשולחו, הואיל וברוב המקומות המיושבים, ובמיוחד באזור מגוריו של העורר בעיר העתיקה בירושלים, מצויים ילדים. עו"ד עותמאן הוסיף וטען, שכוונת בית המשפט העליון היתה שתימצא דירה או בית מגורים שבהם-עצמם לא גרים קטינים, ושדייריהן יוכלו לקיים פיקוח צמוד ורצוף אחר תנועות העורר על מנת למנוע את סכנתו.

השקפתו זו של עו"ד עותמאן אינה מקובלת עלי. נהיר לי כי המטלה בה נדרש העורר לעמוד בכל הנוגע לאיתורה של חלופת מעצר ראויה, היא מטלה שאינה פשוטה כלל, שהרי קשה למצוא בעיר המאוכלסת בצפיפות מקום שיהיה רחוק מריכוזים של ילדים. עם זאת, הסכנה הנשקפת לקטינים מעורר זה, לנוכח אותן עבירות אשר יוחסו לו, היא סכנה מוחשית, ובעיני עדיפים הייסורים הכרוכים בחיפוש אחר חלופת-מעצר ראויה, על הפקרת גורלם של קטינים ליד הגורל ולהתפרצות נוספת של סטיות העורר. מכאן מסקנתי, שהחלטתו של בית המשפט המחוזי בנסיבות הקיימות היא החלטה נכונה, ועל כן דינו של הערר להידחות, וכך אני עושה.

מטבע הדברים, יהיה רשאי העורר לשוב ולהציע חלופות מעצר ראויות, ואם כך יעשה, אותה הצעה תשוב ותיבדק על ידי המשיבה, ובעקבות כך יובא העניין להכרעתו של בית משפט קמא.