בש"פ 8060/05 יניב פרץ נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת נ' מוניץ ) מיום 10.8.05, אשר דחה ערר על החלטתו של בית משפט השלום בקרית שמונה (השופטת ל' יונג- גופר ) מיום 5.8.05, בדבר מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

נגד העורר הוגש כתב אישום בן תשעה אישומים, המייחס לו שורת עבירות של פירוק חלקים מרכב, פריצה לרכב, גניבה מרכב, חבלה במזיד ברכב ושימוש ברכב ללא רשות. כן מיוחסת לעורר עבירה של סחיטה באיומים, לאחר שעל פי עובדות כתב האישום איים על שותפו הקטין לעבירות הנ"ל כי אם לא יסכים לחבור אליו לביצוען יכה אותו ויתלונן עליו במשטרה. עם כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בהעדר מחלוקת לגבי קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, התמקד הדיון בבית משפט השלום בשאלת קיומה של חלופת מעצר. בתסקיר המעצר שהוכן בעניינו של העורר נקבע כי חלופת מעצר הולמת עבורו צריכה לכלול תנאי פיקוח נוקשים, גבולות ברורים וחסות מצד דמות סמכותית. שירות המבחן בחן שתי חלופות מעצר שהוצגו בפניו, האחת בבית המשפחה ובפיקוח האב והאחרת בבית אחותו של העורר ובפיקוחה. החלופה הראשונה נמצאה כבלתי מתאימה בשל תפקודו הבעייתי של אבי המשפחה ובשל עברו הפלילי. החלופה השנייה נשללה אף היא, לאחר שאחות העורר מסרה כי אין ביכולתה לקבל את העורר לביתה בשל הצפיפות השוררת בו ואף אין ביכולתה לפקח עליו בשל היותה בהיריון ובשל יציאותיה התכופות מן הבית. לנוכח זאת, נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שחרורו של העורר ממעצר. עם זאת, זמן קצר לאחר מכן הוגש תסקיר משלים בעניינו של העורר ובו צוין כי משלא נמצאה חלופת מעצר הולמת עבור העורר, שינתה אחותו את עמדתה ומוכנה כעת לפקח עליו במסגרת שהותו במעצר בית בביתה. שירות המבחן ציין כי התרשם ממידת אחריותה של האחות וממודעותה למחויבות הכרוכה בהצעתה.

בית משפט השלום קבע בהחלטתו כי לנוכח המסוכנות הנשקפת מן העורר, אין מקום לשחררו לחלופת מעצר. בתוך כך ציין בית משפט השלום:

"מדובר במי שנשקפת ממנו, להבנתי, מסוכנות רבה כלפי הציבור. המשיב, על אף גילו הצעיר הפנים ככל הנראה נורמות עברייניות, הוא פועל באינטנסיביות לביצוע עבירות שנזקן לציבור ולפרטים מתוכו רב, ואף מדיח, גורר ומשחית אחריו קטין צעיר, תוך איומים. גם עברו של המשיב והתרשמותו של בית המשפט לנוער מלמדים כי ענין לנו בעבריין של ממש, שאין לבטוח בו כי יקיים אחר תנאי חלופת מעצר, מכבידה ככל שתהא, וימנע מלסכן את שלום הציבור".

בנוסף קבע בית משפט השלום כי אף אם היה מגיע למסקנה שונה בדבר האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר, הרי שהחלופה המוצעת בבית אחות העורר אינה הולמת. בית משפט השלום התרשם כי האחות נתנה הסכמתה לדבר מתוך תחושת אילוץ ומבלי שהפנימה באופן מלא את משמעות התחייבותה. ערר שהוגש על החלטה זו נדחה על ידי בית המשפט המחוזי. בהחלטתו קיבל בית המשפט המחוזי את קביעותיו של בית משפט השלום בעניין מסוכנותו של העורר ואישר כי זו שוללת לחלוטין את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר כלשהי. מכאן הערר שבפניי.

בעררו טוען בא-כוח העורר כי שגו הערכאות הקודמות בהחלטתן כי אין מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר כלשהי וכן בקביעתן כי אין ביכולתה של אחותו של העורר לפקח עליו. בהקשר זה מדגיש הוא כי האחות כבר פיקחה על בני משפחה עצורים וכי היא מוכנה לקחת על עצמה את הנטל הכרוך בכך. בנוסף מבקש בא-כוח העורר כי בית המשפט יתחשב בגילו הצעיר של מרשו, לו מלאו 19 שנים, ובעובדה כי מדובר במעצרו הראשון. בא-כוח המדינה, מצידו, מצביע על כך כי חרף גילו הצעיר עומדות לחובת העורר הרשעות קודמות בעבירות דומות ואף תלוי נגדו עונש של מאסר על-תנאי. עוד מוסיף הוא כי נגד העורר מתנהל תיק נוסף המתייחס לעבירות של תקיפה ואיומים. למרות זאת מציין בא-כוח המדינה כי המשיבה אינה שוללת את אפשרות שחרורו של העורר לחלופה, אך עומדת על מציאת חלופה הולמת אשר תוכל לאיין את מסוכנותו. בתוך כך טוען הוא כי החלופה המוצעת אינה עומדת בדרישות שהועלו בתסקיר המעצר בדבר הצבת גבולות ברורים לעורר ופיקוח מצד דמות סמכותית.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות. לנוכח הרשעותיו הקודמות של העורר בעבירות דומות ובהתחשב בכך שלא נרתע מלחזור לסורו חרף עונש המאסר על-תנאי התלוי ועומד נגדו, אין בחלופה המוצעת של מעצר בית בפיקוח אחותו כדי למלא אחר תכלית המעצר. אם יעלה בידי העורר להציע חלופת מעצר שונה, שתעלה בקנה אחד עם העקרונות שהתווה שירות המבחן בהקשר זה יתכן שיהיה מקום לבחון מחדש את שאלת המשך מעצרו.

אשר על כן, הערר נדחה.