בש"פ 8061/05 רון בוכובזא נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט א' אברהם ) מיום 3.8.05, אשר דחה ערר על החלטת בית משפט השלום בנצרת (השופט ג' אזולאי ) מיום 20.7.05 בדבר מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

נגד העורר הוגשו שני כתבי אישום המייחסים לו עבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית וסחר בסם מסוכן. על פי כתב האישום הראשון, מכר העורר כחצי גרם סם מסוג קוקאין ו-4 טבליות סם מסוג MDMA

לסוכן משטרתי. על פי כתב האישום השני, מכר העורר לסוכן משטרתי סם מסוג חשיש במשקל נטו של 6.3011 גרם וכן 4 יחידות של סם מסוג MDMA . עם כתבי האישום הגישה המשיבה בקשות לעצור את העורר עד תום ההליכים, אשר נדונו במאוחד. בהעדר מחלוקת בשאלת קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, התמקד הדיון בבית משפט השלום בבחינת אפשרות חלופת מעצר. בתסקיר המעצר שהוגש בעניינו של העורר נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה בעניין שחרורו לחלופת מעצר. שירות המבחן ציין כי העורר שלל אפשרות כלשהי להשתלב בטיפול גמילה והעריך כי קיים חשש להמשך צריכת סמים ולביצוע עבירות דומות מצידו.

בהחלטתו התייחס בית משפט השלום לכך שהמשיב אינו מכה על חטא, אלא ממשיך לטעון כי לא מכר סמים, ואף אינו מביע רצון להיגמל מצריכת סמים. כן עמד בית משפט השלום על הרשעותיו הקודמות של העורר בעבירות סמים ועל התיקים הנוספים שנפתחו נגדו בתחום זה. בנסיבות אלה קבע בית המשפט כי לא מצא לנכון לחרוג מן ההלכה לפיה מסוכנותם של מפיצי סמים מחייבת, ככלל, את מעצרם. בתוך כך דחה בית משפט השלום את הצעת הסנגור לחלופת מעצר של מעצר בית בפיקוח משקם אסירים בשם אבי חן (להלן: חן ) וכן את בקשתו לתסקיר משלים בעניין זה. ערר שהוגש על החלטה זו נדחה על ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע כי לנוכח ממצאי תסקיר המעצר בעניינו של העורר לא נפל כל פגם בהחלטתו של בית משפט השלום שלא להורות על הכנת תסקיר משלים, כמבוקש על ידי הסנגור. זאת ועוד, בית המשפט המחוזי אף קבע כי בהתחשב בעברו הפלילי של העורר, שכנגדו תלוי ועומד מאסר על-תנאי בגין עבירות סמים, ובפרטי כתבי האישום בעניינו, המעידים על כך שהוא מנהל "בית עסק של ממש לממכר סמים מסוכנים", ספק אם לכתחילה היה מקום לבקש תסקיר מעצר בעניינו. בית המשפט המחוזי הוסיף כי רצונו הנוכחי של העורר לגמילה מסמים הובע רק בשלב מאוחר, לאחר מתן התסקיר השלילי בעניינו, וספק אם מדובר ברצון כן מצידו. מכאן הערר שבפניי.

בעררו טוען הסנגור כי שגו הערכאות הקודמות בדחותן את חלופת המעצר שהוצגה על ידו מבלי שהתבקש תסקיר משלים לבחינתה ובאמצן את ממצאי תסקיר המעצר בעניינו של מרשו. בתוך כך טוען הסנגור כי התרשמות שירות המבחן כי העורר אינו מעוניין בגמילה שגויה ומבוססת על כך שקצין המבחן הציג בפני העורר אך ורק אפשרות לטיפול במוסד גמילה סגור ועל כך נענה בשלילה. כן מדגיש הסנגור כי מרשו הוא צעיר בן 28 שטרם מעצרו עמד לסיים את לימודיו האקדמיים. בנסיבות אלה חוזר הסנגור על בקשתו כי חלופת המעצר המוצעת בפיקוחו של חן - שהינו, לדבריו, בעל ניסיון רב והצלחה בשיקום אסירים - תיבחן בתסקיר משלים. בא-כוח המדינה, מצידו, מדגיש כי מסוכנותו של העורר נלמדת מנגישותו לסמים מסוכנים מסוגים שונים ומסכומי הכסף הגדולים שנתפסו ברשותו וכן מהרשעותיו הקודמות בעבירות סמים. בנסיבות אלה טוען בא-כוח המדינה כי חלופת המעצר המוצעת - אשר נבחנה על ידי בית משפט השלום, הגם שללא קבלת תסקיר מעצר - איננה חלופה הולמת.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות. לא מצאתי טעם להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי כי אין בחלופת מעצר כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מן העורר. זו נלמדת מפרטי כתב האישום, המעידים על עומק מעורבותו בסחר בסמים, וכן מן העובדה כי העבירות המיוחסות לו בוצעו על ידיו בעת שתלוי ועומד נגדו עונש של מאסר על-תנאי. לכך יש להוסיף כי לנוכח האמור בתסקיר המעצר, שאלת נכונותו הכנה להשתלב בתהליך של גמילה מוטלת בספק. בנסיבות אלה, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה להורות על הגשת תסקיר משלים לבחינת חלופת המעצר המוצעת בפיקוחו של חן.

אשר על כן, הערר נדחה.