בש"פ 8063/00 לוטפי חיגאז'י נ. מדינת ישראל

העורר נושא בעונש מאסר שנגזר לו בעבירת רצח. מאחת החופשות שניתנו לו, בתחילת חודש יוני 2000, הוא לא חזר. בעת שהייתו מחוץ לכלא, כך טענה המשיבה בכתב האישום שהגישה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, הוא ביצע רצח נוסף, והפעם של אשתו אם ארבעת ילדיו. ועוד נטען, כי לאחר ביצוע המעשה נמלט העורר לקבטייה שבשטחי הרשות הפלשתינית, שם נלכד והועבר לישראל.

המדינה עתרה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים, בעוד שבא כח העורר טען שצו ברוח זו מיותר, לנוכח העובדה ששולחו מצוי ממילא מאחורי סורג ובריח. בא כח העורר הוסיף וטען, כי אם שולחו יעצר, ימנעו ממנו זכויות של אסיר. על כך השיבה השופטת המלומדת של בית משפט קמא, שהחליטה לעצור את העורר, כי אין היא רואה סיבה להפלות את העורר על פני אחרים הנעצרים בגין אותן נסיבות עד לתום ההליכים, ואין הם נושאים אותה שעה במאסר.

על החלטה זו הוגש הערר שבפני, ובפתח הדיון הציגה לי באת כח המשיבה הבהרות של שב"ס, מהן עולה כי תנאי ההחזקה של עצורים אינם שונים במהותם מאלה של אסירים. חרף זאת תהיתי מה מטרת המעצר המבוקש בתיק הנוכחי, שהרי העורר עתיד לשהות בכלא תקופה ארוכה, ועל כן החשש שבמהלך ההליכים הוא ימלט, אינו חשש של ממש.

ניתן להשקיף על סוגיה זו גם בדרך אחרת, זו שהכתיב חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו1996-. ביחס לעורר שבפני אין ספק שקיימת בידי המשיבה תשתית של ראיות שיהיה בה די לבסס הרשעתו בעבירות שיוחסו לו. כמו כן לא יכולה להיות מחלוקת שהמעשה המיוחס לעורר מקים עילת מעצר, גם כשהוא עומד בפני עצמו, מקל וחומר לנוכח האפשרות שזהו מעשה הרצח השני שמבצע עורר זה.

אך גם בנסיבות אלה מצווה בית המשפט לבדוק "חלופת מעצר", ונדמה שמאסר במתקן כליאה הוא בבחינת "חלופת מעצר" יעילה ביותר. כמובן, קיים חשש של המלטות מאימת הדין, אם תוענק לעורר חופשה, והרי את הדבר הזה ניתן למנוע בנקל על ידי כך שהמשיבה תפנה לשב"ס, ותבקשו לשבץ את העורר בקטגורית האסירים שחופשות לא מוענקות להם.

העולה מכל האמור הוא שאני מחליט לקבל את הערר, ולבטל את החלטת בית המשפט המחוזי. על מנת להסיר כל ספק אני טורח להנחות את השב"ס כי אין להתיר לעורר לצאת לחופשות עד לתום ההליכים בתפ"ח 1123/00 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.