בש"פ 8063/98 מדינת ישראל נ. נסר פלאח

1.זוהי בקשת המדינה להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים.

המשיב נעצר עד תום ההליכים נגדו. ערר על החלטת המעצר נדחתה על-ידי בית משפט זה. כבוד השופט י' טירקל שדן בערר, קבע בהחלטתו, כי שוכנע בקיומן של ראיות לכאורה להוכחת ההאשמות המיוחסות למשיב ודחה טענת אפליה בין המשיב לבין מעורב אחר, שנגדו לא נמצאו ראיות לכאורה כאמור, והוא שוחרר בתנאים. שמיעת משפטם של השניים אוחדה וההוכחות היו אמורות להתחיל ב8.9.98-. מאז נקבעו מספר תאריכים שלא כולם מוצו לצורך שמיעת המשפט.

לשניים מהם לא התייצב הסניגור, ובמועד שלישי, אליו הוזמנו עדים רבים, הוסכם על ויתור על חלק נכבד מעדי התביעה. מכיוון שלא הוזמנו לאותו מועד עדים אחרים, גם ישיבה זו לא נוצלה. בית המשפט מינה למשיב סניגור נוסף בגלל היעדרויות בא-כוחו. כיום קבועים לשמיעה שלושה תאריכים נוספים בחודש ינואר. בית המשפט מוכן היה לקבוע תאריכים נוספים, אלא שהמשיב הודיע כי הוא מבקש למנות לעצמו סניגור אחר בנוסף לסניגור שמונה על ידי בית המשפט ולפיכך, לא נקבעו עדיין התאריכים הנוספים.

2.התמונה המצטיירת היא שבית המשפט עשה מאמץ ראוי לציון כדי לשמוע את התיק בתכיפות וביעילות והדבר לא נסתייע בידו. ב"כ המבקשת סבור ששלושת התאריכים הקבועים, יספיקו לסיום עדויות התביעה ובתאריכים הבאים שיקבעו, תשמענה עדויות ההגנה.

3.המשיב מואשם בארבעה אישומים בשל עבירות הקשורות ביבוא וסחר בסם מסוכן - הירואין - בכמויות גדולות (5 ק"ג). ששכר יפה בצידם ויש בהם ככל הנראה פיתוי כלכלי של ממש, במיוחד למי שיש לו נגישות והיכרות עם האיזור - לבנון - בו שרת המשיב בשעתו כגשש.

העבירות כשלעצמן ונסיבות ביצוען והיקפן על פי המתואר בכתב האישום מעמידות חזקת מסוכנות נגד המשיב, שלא נסתרה על ידו. הסיכון שבהפצת הסם המיובא, לתושבי מדינת ישראל, הוא גדול ונורא והשלכותיה של הפצה כזו, מרחיקות לכת לא רק מבחינת הנזק האישי הישיר לצרכנים פוטנציאלים אלא גם להפיכתם של אלה לעבריינים בעבירות שונות אחרות.

4.הסניגור המלומד נמנע - בצדק - מלטעון שאין ראיות לכאורה המעמידות עילת מעצר. הוא מיקד את טענותיו בחלופת מעצר אותה ראוי לשקול, במיוחד לאור העובדה שנאשם אחר הכרוך בפרשיות שבכתב האישום, שלפי הטענה יצר את הקשר בין המשיב לבין ספק הסמים, שוחרר בערובה. לדבריו, נוצרה כאן הפליה קשה הנותנת יתרון בלתי ראוי למי שמתהלך חופשי למרות מעורבותו, לעומת המשיב הנתון במעצר ואינו יכול לכלכל את הגנתו כראוי כפי שיכול האחר.

5.נושא קיומן של ראיות לכאורה ונושא ההפליה הועלה בפני כבוד השופט י' טירקל, שדן בעררו של המשיב על החלטת המעצר שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי. השופט טירקל ציין, כי הוא הוטרד על ידי השאלה אם יש לשחרר את העורר בערובה ובתנאי שחרור משום שהנאשם האחר שוחרר כך. תשובתו לכך היתה, כי שוכנע שיש הצדקה לנהוג בעורר אחרת מאשר באחר, לאור השוני בין שני המקרים מבחינת הראיות. לקביעתו, עולה מהחלטת בית המשפט המחוזי שעל פיה שוחרר האחר בערובה, כי לא קיימות ראיות לכאורה לצורך מעצר ואילו בעניינו של המשיב קבע הוא במפורש שקיימות ראיות כאלה. מכאן השוני בנושא המעצר, כאשר האחד שוחרר בתנאים על ידי בית המשפט המחוזי לפי סעיף 48 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו1996- ולא לפי סעיף 21 לחוק. ואילו המשיב נשאר במעצר.

6.אודה, כי גם אותי הטרידה שאלה זו ושאלה זו בלבד מאחר ויתר השאלות אינן מעוררות כל קושי. שקלתי אם לאור העובדה שהבקשה שלפנינו היא להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, אין מקום לבדוק מחדש את שאלת ההפליה. כדי להגיע להחלטה מושכלת, קראתי בעיון את החלטתו של בית המשפט המחוזי ששיחרר את האחר ושעל החלטתו בדבר העדר ראיות לכאורה לצורך מעצר, לא הוגש ערר.

לאחר ששקלתי את העניין, הגעתי לכלל מסקנה שאין לי אלא לאמץ את דברי חברי השופט טירקל ואת האבחנה בין המשיב לבין האחר בהקשר האמור.

7.ערה אני לכך, כי מדובר בהארכת מעצר מעבר לתקופה אותה קצב המחוקק למעצרם של נאשמים עד תום ההליכים נגדם. מלכתחילה, בכל מקרה של שלילת חירותו של אדם בטרם הורשע בדין, יש לנהוג בזהירות מירבית ולבדוק בקפדנות יתרה אם קמה עילת מעצר ואם לא ניתן להורות על חלופה חמורה פחות להשגת תכלית המעצר, שהיא בעיקרה, הגנה על הציבור מפני מסוכנותו של הנאשם. קל וחומר במעצר מעבר לתקופה של תשעה חודשים הקבועה בחוק.

עם זאת, נתן המחוקק לבית המשפט סמכות להאריך את המעצר מעבר לתקופה זו. אף שתקופת תשעה חודשים היא הכלל וההארכה מעבר לכך היא החריג, עדיין על בית המשפט לשקול בכל מקרה ומקרה אם ראוי לו להפעיל את החריג ולהאריך את המעצר.

8.שקלתי איפוא, אם ניתן להורות על חלופת מעצר והגעתי לכלל מסקנה שלא לעשות כן. משלא עומדות למשיב הטענות של העדר ראיות לכאורה ושל הפליה, לא עומדת על הפרק חלופת מעצר בעבירות החמורות המיוחסות לו. החלופה הבאה בחשבון היא "מעצר בית" מלא בצירוף תנאים אותם על המשוחרר בתנאים למלא. סחר בסמים היא עבירה מסוג העבירות שניתן לבצען בהיותו של אדם שרוי בביתו ובבואו במגע עם אנשים אחרים גם כשאינו יוצא מהבית. הפיתוי לביצוע עבירות אלה גדול ורב. הסכנה הטמונה בהן לציבור הרחב גלויה וידועה. בידי המשטרה אין משאבים כדי לפקח על מילוי התנאים על-ידי נאשם בעבירות כאלה, כשאינו במעצר, וגם לו היו, אין זה מעשי לצפות לשמירה ופיקוח הדוקים במשך כל שעות היממה. כאשר מצד אחד אורבת הסכנה לציבור על ידי הפצת הסמים הקשים בכמויות גדולות על כל התוצאות הנילוות ומצד שני עומדת על הפרק שהותו של מי שנאשם ביבוא ובסחר מסיבי בסמים, גובר האינטרס הציבורי על הפרטי ואין מקום לחלופת מעצר.

לאור האמור לעיל, אני נענית לבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים יום החל מ8.1.99- או עד מתן פסק-הדין בעניינו, לפי המוקדם.