בש"פ 8071/00 עלא מוסא נ. מדינת ישראל

על פי גרסת המשיבה, ייבא העורר, בחודש אוקטובר 2000, סמים מסוכנים מירדן לישראל אשר כללו 156 טבליות MDMA

וכן 30.5 גרם של חשיש. כמו כן נטען כי במועדים קודמים נהג העורר לקנות לצריכתו טבליות MDMA . המשיבה, שביקשה מבית המשפט קמא לעצור את העורר עד לתום ההליכים, טענה כי מדובר במי שמשלב במעשיו גם את הסחר בסם בנוסף על עשיית השימוש בו.

ב"כ העורר טען בפני בית המשפט קמא, כי הסם שייבא העורר נועד לשימוש עצמי, אך טענה זו נסתרה באמירה של העורר בחקירתו, וממנה ניתן ללמוד כי קיימת אפשרות מוחשית שהסם יובא על פי בקשתו של אחר, ומסקנה זאת מתחזקת לנוכח הכמות החריגה של הטבליות MDMA

שנתפסו ברשות העורר.

הערר שבפני מופנה כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי, לעצור את העורר עד תום ההליכים, כשהדגש בנימוקי הערר הוא על כך שחרף קביעתו של בית משפט קמא, מדובר בסם לשימוש עצמי. לענין זה נשמע מפיו של ב"כ העורר הסבר שלא נשמע מעולם מפיו של העורר עצמו במהלך חקירתו, לאמור, שרכישת טבליות ה MDMA נועדה לחזק את כושרו המיני של העורר, הואיל והוא למד מפי השמועה כי יש באותן טבליות סגולות מן הסוג הזה. אלא שמטבע הדברים יקשה על בית המשפט לקבל גרסה זו, לפחות בשלב הזה של ההליכים, הואיל והעורר יצטרך להסביר בבוא השעה מדוע כבש אותה עד כה.

העולה מכך הוא, שבפני בית המשפט ניצבת העובדה שהעורר ייבא כמות נכבדה של סם מסוכן, שאותו הוביל באמצעות אריזות אותן החדיר לגופו, ואין זו דרכו של אדם תמים לנהוג כך. זאת ועוד, בצדק הפנה בית המשפט קמא לדברים שנרשמו מפיו של העורר על ידי אחד השוטרים ששוחח עמו, ככאלה המחזקים את האפשרות שהעורר ייבא את הסם עבור אחר או התכוון לסחור בו בעצמו. כוונת הדברים לנאמר במזכר של רס"ר קשאני, בו נרשם כי העורר אמר לו "גם אם אני אשב 10 שנים לא אגיד מאיפה אני הבאתי את החומר ולא אגיד מי שלח אותי".

לנוכח כל אלה, לא מצאתי שהערכאה הראשונה שגתה בהחלטתה. אדרבא, יש רגליים לסברה שהסם לא נועד לשימוש עצמי, ולא מכוח החזקה שבפקודת הסמים בלבד, אלא גם מהנסיבות העולות מראיות המשיבה. והרי ההלכה הפסוקה חזרה והדגישה, כי מי שסוחר בסמים, ראוי כי ייעצר עד לתום ההליכים, משום הסכנה הנשקפת ממנו לציבור, ואינני סבור שהיה מקום לנהוג אחרת בעורר שבפני.

הערר נדחה.