בש"פ 8074/10 סאמר מנסור נ. מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, ב-מ"ת 13321-10-10, בגדרה נקבע כי העורר ישוחרר בערבות וישהה, עד לתום ההליכים, במעצר בית מלא ותחת פיקוח איזוק אלקטרוני. העורר מבקש לאפשר לו לחזור לעבודה (או לחילופין לאפשר לו לעבוד בעבודה אחרת), ולבטל את מעצר הבית והאיזוק.

כתב האישום

1.

ע.ז ילידת 1989 (להלן: " המתלוננת ") החלה לעבוד כמלצרית בלובי במלון מסויים באילת (להלן: " המלון ") ביום 25.8.10. העורר היה מנהלה הישיר של המתלוננת.

2.

בכתב האישום נטען כי החל מתאריך 27.8.10 או בסמוך לכך, הטריד העורר מינית את המתלוננת בכך שאמר לה מספר פעמים את המילים: "את יפה", "את מושכת אותי", "יש לך גוף יפה". העורר, במעשיו אלה, השמיע התייחסויות חוזרות בעלות אופי מיני באוזני המתלוננת, בהיותה עובדת ובמסגרת יחסי עבודה, תוך ניצול מרות ביחסי עבודה.

3.

על פי הנטען, בתאריך 29.8.10, או בסמוך לכך, פנה העורר אל המתלוננת וביקש ממנה להתלוות אליו באמתלה כי צריך "לפנות רום סרביס". המתלוננת נסעה עם העורר "בטוקטוק" בסברה כי בכוונתו לקחתה לאחד מחדרי המלון לביצוע העבודה. העורר, תחת זאת, נסע עם המתלוננת למחסן המלון, שם עצר את ה"טוקטוק" וניסה לנשקה. המתלוננת הבהירה לעורר כי אינה רוצה שינשק אותה וירדה מה"טוקטוק" על מנת להימלט מהעורר. אז, אחז העורר במתלוננת והובילה למחסן חשוך, בעטיו מעדה במדרגה ונפלה. העורר, במעמד הנ"ל, ביצע במתלוננת מעשה מגונה לשם גירויו וסיפוקו המיניים, שלא בהסכמתה ותוך שימוש בכוח והפעלת אמצעי לחץ שמקורו בניצול מרותו ביחסי עבודה, באופן שנצמד אליה, חיבק אותה בחוזקה, הכניס את ידו מתחת לחזייתה ונגה בחזה שלה. כמו כן, מישש העורר את איבר מינה של המתלוננת והחדיר את אצבעו לאיבר מינה מתחת לתחתוניה, וזאת חרף בכייה של המתלוננת ותחנוניה כי יחדל ממעשיו. העורר, במעמד הנ"ל החדיר אצבע נוספת לאיבר מינה של המתלוננת, ואולם זו התנגדה ומשבעטה בו חדל ממעשיו. העורר הזהיר את המתלוננת לבל תצעק והבהיר לה כי ממילא לא ישמע אותה איש. העורר הניע את המתלוננת לבל תתלונן, תוך שאיים עליה והפחיד אותה באומרו, שעליה להיזהר וכי ממילא לא יאמין לה איש. בנוסף, איים העורר על המתלוננת מספר פעמים, כי אם תמסור למישהו דבר ידאג כי ירצחו אותה, כי לא תוכל ללכת על רגליה וכי הוא ידאג לפיטוריה. במעשים אלו הטריד העורר את המתלוננת, ביצע בה מעשים מגונים ובעל אותה שלא בהסכמתה החופשית, תוך שימוש בכוח והפעלת אמצעי לחץ, שמקורו בניצול מרותו ביחסי עבודה. בנוסף, הדיח העורר את המתלוננת במספר הזדמנויות, בדרך של איומים והפחדה, לבל תתלונן נגדו במשטרה.

4.

הוראות החיקוק בהן הואשם העורר: הטרדה מינית – עבירה לפי סעיף 5(א) יחד עם 3(א)(4)(6)(ג) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998; מעשה מגונה – עבירה לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " החוק "); אינוס – עבירה לפי סעיף 345(א)(1) לחוק; הדחה בחקירה – עבירה לפי סעיף 245(ב) לחוק.

5.

על פי הנטען באישום השני, העורר, בחודש ספטמבר 2010, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, לאחר האירוע במחסן, כאמור באישום הראשון, ובשעת ערב, לקח את המתלוננת ב"טוקטוק", על מנת להביא מזון תינוקות לאחד החדרים. לאחר מכן, נסע העורר עם המתלוננת במעלה ההר. עם הגיעם למקום, בעודם בטוקטוק, ניסה העורר לנשק את המתלוננת וביקש ממנה שתמצוץ את איבר מינו, בקשה לה סירבה. אז, הוריד העורר את מכנסיו ותחתוניו וחשף את איבר מינו. העורר ניסה לבצע במתלוננת מעשה סדום באופן שהוריד בכוח את ראשה לאיבר מינו, על מנת להחדיר את איבר מינו לפיה. המתלוננת בתגובה, סגרה את פיה והזיזה את ראשה. העורר סובב את ראשה של המתלוננת לכיוון איבר מינו בשנית. משנוכח העורר כי המתלוננת ממשיכה להתנגד למעשיו, יצא מהטוקטוק וביצע במתלוננת מעשה מגונה לשם גירויו וסיפוקו המיניים, שלא בהסכמתה ותוך הפעלת אמצעי לחץ שמקורו בניצול מרותו ביחסי עבודה. העורר לקח את ידה של המתלוננת, הניחה על איבר מינו ואונן, כשידה של המתלוננת על איבר מינו, עד שהגיע לסיפוק מיני. העורר, לאחר שהחזיר את המתלוננת בטוקטוק, הניע אותה לבל תמסור תלונה, בדרך של איומים והפחדה, באומרו כי אם תספר "לא יהיה לך טוב".

6.

במעשיו אלו עבר העורר על הוראות החיקוק כדלקמן: הטרדה מינית – עבירה לפי סעיף 5(א) יחד עם 3(א)(4)(6)(ג) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998; ניסיון למעשה סדום – עבירה לפי סעיף 347 בנסיבות סעיף 345(א)(1) יחד עם סעיף 25 לחוק; מעשה מגונה – עבירה לפי סעיף 348(ג1) לחוק; הדחה בחקירה – עבירה לפי סעיף 245(ב) לחוק.

7.

על פי הנטען באישום השלישי, ביום שבת, חודש ספטמבר 2010, כארבעה ימים לאחר האירוע נשוא האישום השני, סמוך לחצות, בחדר האוכל במלון, אמר העורר למתלוננת ששכר חדר על מנת שיקיימו יחסי מין, אך ביטל את ההזמנה שכן המתלוננת עבדה. בהמשך ביקש העורר מהמתלוננת כי תמצוץ את איבר מינו, המתלוננת סירבה וביקשה ללכת הביתה. העורר ביקש מהמתלוננת לשכב על הארץ ואמר לה כי הוא מעוניין לקיים עימה יחסי מין, אך המתלוננת סירבה. העורר במעמד זה, ביצע במתלוננת מעשה מגונה לשם גירויו וסיפוקו המיניים, שלא בהסכמתה, בכוח ותוך הפעלת אמצעי לחץ שמקורו בניצול מרותו ביחסי עבודה, באופן שניסה להוריד את חזייתה ללא הצלחה, וכן ניסה לגעת בישבנה ובגופה. בהמשך השליך העורר את המתלוננת על הרצפה וניסה לפתוח את רגליה, בעודה בועטת בו, ואמר:"אני מבטיח לך שאת תשכבי איתי, אני לא אעזוב אותך, אני אפטר אותך עד שתשכבי איתי, בינתיים לא צריך אין בעיה רק תרדי לי". העורר, בעודו ערום, ניסה לבצע במתלוננת מעשה סדום, באופן שתפס בכוח את ראשה והורידו לעבר איבר מינו, שהיה חשוף אותה עת. שפתיה של המתלוננת נגעו באיבר מינו של העורר, אולם היא סירבה לפתוח פיה. בתגובה סטר העורר למתלוננת בפניה, אמר לה שנמאס לו ממנה וביצע במתלוננת מעשה מגונה לשם גירויו וסיפוקו המיניים, שלא בהסכמתה החופשית, באופן שהניח בכוח את ידה של המתלוננת על איבר מינו, ואונן עד שהגיע לסיפוק.

8.

במעשיו אלו עבר העורר על הוראות החיקוק הבאות: הטרדה מינית – עבירה לפי סעיף 5(א) יחד עם 3(א)(4)(6)(ג) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998; ניסיון למעשה סדום – עבירה לפי סעיף 347 בנסיבות סעיף 345(א)(1) יחד עם סעיף 25 לחוק; מעשים מגונים – שתי עבירות לפי סעיף 348(ג1) לחוק.

בקשה למעצר עד תום ההליכים

9.

הבקשה למעצר העורר עד תום ההליכים בוססה, בעיקרו של דבר, על הודעת המתלוננת, עימות שנערך בין העורר למתלוננת, הודעת חברתה של המתלוננת, והודעות שמסרו הקב"ט הראשי במלון וקב"ט נוסף במלון, שהיו עדים למצבה הנפשי הקשה. בטיעוניה, הוסיפה המשיבה כי המתלוננת לא העצימה את תלונתה ואף כבשה אותה, משום שפחדה מהעורר. עוד ציינה המבקשת, כי החברה מסרה בהודעתה שהמתלוננת הגיעה אליה כשהיא נסערת וסיפרה לה בבכי על האירועים. העורר טען כי בנסיבותיו החריגות של תיק זה, אין די בתלונה, הנעדרת חיזוקים, כדי להוות ראיה לכאורה לביסוס הבקשה. בנוסף, הטעים כי כל אימת שניתן היה לבחון את גרסת המתלוננת באמצעים אובייקטיביים ורלבנטיים, התוצאה הוכיחה, חד משמעית, על דבר שקר. לפיכך, ביקש לשחרר את העורר, ללא תנאים מגבילים, ולחילופין, לשחררו בתנאי מעצר בית לבית הוריו ובפיקוחם.

10.

בית המשפט קמא בחן את כלל הראיות הלכאוריות שהובאו בפניו, וקבע כי קיימות סתירות ופירכות בגרסת המתלוננת: ראשית, במהלך החקירה נבדקה טענת המתלוננת לגבי ביצוע הזמנת שירות החדרים נשוא האישום השני. במזכר שערכה החוקרת פרח צור (להלן: " החוקרת ") צוין, כי יצרה קשר עם אחת מעובדות המלון, שמסרה לה, כי עברה על כל הזמנות שירות החדרים, בתקופת עבודת המתלוננת, על מנת לאתר הזמנה כפי שתואר על ידי המתלוננת. ההזמנה לא אותרה.

כן ציין בית המשפט כי המתלוננת, בהודעתה מיום 28.9.10 מסרה, כי בו ביום בשעה 04:00 קיבלה הודעה מאיימת בטלפון הסלולארי. במזכר שערכה החוקרת בתאריך 29.9.10 נכתב כי הנושא נבדק אך לא נמצאה שיחה כזו. לפיכך יצרה קשר עם המתלוננת ואמרה לה שטענתה אינה הגיונית. בתגובה השיבה המתלוננת כי היא מבולבלת ויתכן שטעתה ביום האירוע.

כמו כן, בתאריך 6.10.10 התקשרה המתלוננת אל החוקרת וטענה כי במהלך העימות שהתקיים בניהם, ביום 27.9.10, אמר לה העורר: "שאם ישב עליה, ישב מאסר עולם". במזכר שערכה החוקרת בתאריך 28.9.10 היא מציינת, כי במהלך העימות יצאה פעמיים מתוך חדר החקירות וכשהמתלוננת והעורר נותרו לבד, הם לא שוחחו כלל זה עם זו . בנוסף, ציינה במזכר, כי בבדיקה של סרטון העימות "לא הבחנתי בלחישה מצד החשוד ואמרה כלשהי לעניין מאסר עולם".

עוד ציין בית המשפט בהחלטתו, כי המתלוננת טענה שלא ראתה כי העורר עירום. מאידך, מסרה לחוקרת כי באירוע השלישי היה עירום לחלוטין.

11.

בהחלטתו ציין בית המשפט קמא, כי בנוסף לסתירות ולפירכות שפורטו לעיל, ואף שלטענת המתלוננת, קרו כל האירועים במהלך כשבועיים בלבד, מסוף חודש אוגוסט עד מחצית חודש ספטמבר, קרי שמדובר בפרק זמן קצר, לא הייתה המתלוננת מסוגלת לזכור את תאריכי האירועים.

12.

על כך הוסיף בית המשפט, כי מחדל משמעותי בחקירה מתבטא בנושא החדרת האצבע, כביכול, לאבר מינה של המתלוננת, שכן לראשונה נשמעה טענה זו רק בהודעתה השלישית ובתשובה לשאלת החוקרת.

13.

סיכומו של דבר, קבע בית המשפט כי הסתירות והפירכות שפורטו לעיל וכן מחדל החקירה, המתייחס לנושא מהותי, מכרסמים בעוצמת הראיות. העורר הינו אדם נורמטיבי, הנעדר עבר פלילי. לפיכך, בנסיבות העניין, הורה על שחרורו בערבות בתנאים הבאים: עד תום המשפט יתגורר העורר בתנאי מעצר בית מלא ותחת איזוק אלקטרוני בבית הוריו ובפיקוחם; להבטחת האמור יופקד סך 10,000 ₪ במזומן ותחתם ערבות עצמית וצד ג' (ההורים הנ"ל) על סך 20,000 ₪ כל אחת.

הטענות בערר

14.

לטענת העורר, אין די בקיומה של עדות או תלונה, כדי להביא למסקנה שקיים סיכוי סביר להוכחת האשמה.

15.

העורר חוזר וטוען, כי מכלול חומר החקירה, גם באופן שבו ניתח אותו בית המשפט קמא, אינו יכול להצביע על סיכוי סביר להרשעה. ממשיך וטוען העורר כי מדובר במתלוננת, שהוכח, לשיטתו, באופן חד משמעי כי היא מכזבת ומעלילה עליו עלילת שווא, בכל הנוגע לשיבוש מהלכי חקירה ולאיומים לכאורה.

16.

לחילופין, ולשם זהירות בלבד, חוזר העורר על עמדתו כי גם אם תדחה עמדתו באשר לראיות לכאורה, לא יהיה זה ראוי ומידתי להורות על מעצר בית מלא, כפי שהורה בית המשפט קמא.

17.

אשר על כן, מבקש העורר מבית המשפט לקבל את הערר ולהורות על ביטול מעצר הבית בו הושם, והוא מבקש לאפשר לו לחזור לעבודה או לחילופין לעבודה אחרת. בדיון ציין כי המתלוננת אינה עובדת עוד באותו מלון. בדיון הציג ב"כ העורר בפני "חומר חסוי" מב"כ התביעה. בלי להיכנס לפרטי הדברים אומר כי ראיה זו מצריכה בדיקה, ובשלב זה אין מקום לתת לה משקל.

18.

ב"כ המדינה לעומתו טוען כי גם בעדות המערער יש סתירות ופירכות, כי חומר הראיות הוא בגדר ראיות לכאורה, וכי אין מקום להקל עם העורר מעבר למה שהקל עמו בית המשפט.

דיון והכרעה

19.

בית המשפט המחוזי סבר כי יש כרסום בעוצמת הראיות, ולכן לא ראה מקום למעצר ממש אלא שחרר את העורר למעצר בית. יש בענייננו מתח בין עוצמת הראיות לכאורה לבין מה שעשוי להצטייר כמסוכנות. אני סבורה שראוי שבית המשפט ישקול מחדש אם ניתן להקל בתנאי השחרור לאחר שיתקבל תסקיר, שלא התבקש ולא התקבל בשלב זה. לשם כך מוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי. עד החלטה אחרת יישארו תנאי השחרור בעינם. בית המשפט יפעל כחוכמתו לאחר קבלת התסקיר.