בש"פ 8075/02 בן ציון מזרחי נ. מדינת ישראל

העורר הובא לדין בפני בית משפט השלום באשמת תקיפתה של כלתו והשמעת איומים כלפיה. האירוע התרחש בתאריך 12.8.02, והיה זה בעקבות החלטתו של בית המשפט לעצור את בנו של העורר (בעלה של המתלוננת) על רקע סכסוך שנתגלע בין בני הזוג.

עיינתי בחומר הראיות וממנו עולה תמונה קשה על האלימות בה נהג העורר בכלתו. אם בבוא השעה יאמץ בית המשפט את גרסתה של המתלוננת, כי אז יש לנו עניין עם תקיפה ברוטלית של מי שהחליט לעשות דין לעצמו ולבוא חשבון עם המתלוננת. העורר היה כה נחרץ בדעתו לפגוע בה, עד שגם כאשר הצליחה בשלב כלשהו להימלט מידיו, הוא לא הרפה, דלק אחריה, הפיל אותה על הארץ, וחזר ובעט בה ואף חנק אותה בידיו. העורר לא הסתפק בכל אלה, ואת האירוע האלים קינח באיומים לשוב ולפגוע במתלוננת.

בית משפט השלום החליט לעצור את העורר לפחות עד אשר תסיימנה המתלוננת ואחותה את עדותן, וערר שהוגש לבית המשפט המחוזי על החלטה זו, נדחה.

בערר שבפני לא הקל עו"ד משגב ראש בחומרתם של המעשים, אך הציע להסתפק בחלופת מעצר העשויה למנוע את הסכנה למתלוננת, אם זו נשקפת לה מהעורר, ואודה כי תחילה נטיתי לבחון אפשרות זו. דא עקא, מדובר במי שלחובתו נרשמו בעבר הרשעות לא מעטות, חלקן גם בעבירות של אלימות, ולפיכך ההתנהגות המיוחסת לו הפעם מלמדת שהוא לא הפנים את לקחם של ההליכים שהיו מנת חלקו בעבר. זאת ועוד, נראה כי העורר חש כמי שאינו נתון למרות החוק, והסכנה שישוב ויפגע במתלוננת היא איפוא סכנה מוחשית.

לפיכך, בשלב זה של ההליכים נראה לי כי בשחרורו של העותר טמונה סכנה, ועל כן החלטתי לדחות את הערר. לעורר שמורה הזכות לשוב ולבקש כי יתקיים עיון מחודש בסוגית מעצרו, לאחר שאותן עדות יסיימו את עדותן.