בש"פ 8076/05 אמין שקיראת נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט י' ענבר ) אשר הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים ודחה בקשה לעיון חוזר על החלטה זו.

כנגד העורר ואשתו הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של רצח, קשירת קשר לביצוע רצח, הפסקת הריון ואי מניעת פשע. העובדות המתוארות בכתב האישום מתארות פרשה מחרידה ומצמררת בחומרתה. לפי עובדות כתב האישום, העורר, אשתו ובנם מאהר קשרו ביניהם קשר לרצוח את הבת רודיינה, אשר הייתה בחודש התשיעי להריונה, נוכח חשדם כי חיללה את כבוד המשפחה. במסגרת קשירת הקשר ביקש מאהר לרצוח את כל שש אחיותיו, בניגוד לעמדת העורר. ביום 2.5.05, לאחר שיצא העורר מן הבית, מילאו מאהר והאם מספר כוסות בנוזל המכיל חומצה. מאהר הכריח באיומים את אחותו אמאני לשתות חומצה, ולאחר מכן חנק אותה למוות. לאחר שרצח את אמאני ביקש מאהר לרצוח גם את רודיינה, אולם היא הסתגרה בחדר האמבטיה ואמרה כי תתאבד. במקביל התקשרה האם לביתה של הבת לילה וביקשה ממנה לבוא בדחיפות לבית הוריה. עם כניסתה של לילה לבית חנק אותה מאהר ושפך חומצה לתוך פיה ועל פניה. בינתיים הגיעו למקום העורר ובן נוסף בשם מוהנד, ושמעו על רצח הבנות. הבת מרוות, אשר הסתתרה באחד החדרים, קראה אליהם כי לילה עודה בחיים וכי ניתן להצילה, אולם השניים לא עשו דבר. על מנת לוודא שרודיינה אכן התאבדה פרץ מאהר לחדר האמבטיה, ומשמצא אותה בחיים חנק אותה למוות. בעקבות מותה של רודיינה מת גם העובר אותו נשאה ברחמה. לאחר מכן גילה כי גם לילה עודה בחיים וניסה בשנית לרוצחה, אולם היא הצליחה להדוף אותו ולהימלט על נפשה, כשהיא סובלת מכוויות בפניה, בגרונה ובמיתרי הקול ומנפיחות קשה באזור הצוואר.

עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה לעצור את העורר ואשתו עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי (השופט י' ענבר ) נעתר לבקשה זו, בציינו כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהעורר ומאהר קשרו קשר לרצוח את רודיינה. עם זאת, ציין בית המשפט כי התקשה למצוא ראיות לכאורה לביסוס כל יתר העבירות אשר יוחסו לעורר בכתב האישום. למרות זאת, נקבע כי די בקשירת הקשר לרצוח את רודיינה כדי לבסס עילת מעצר, שעניינה במסוכנותו של העורר לביטחון הציבור. ביום 20.6.05 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר על החלטת המעצר, ובה הציע חלופת מעצר בבית חברו, מוחמד עטון, בתנאי מעצר בית מלא. מתסקיר המעצר שהוגש עלה כי החלופה נמצאה ראויה, אך צוין כי אין בידי שירות המבחן כלים להערכת מידת הסיכון ליתר בנות המשפחה אם ישוחרר העורר ממעצר. לפיכך, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, בקובעו כי עבירת קשירת הקשר לרצוח את רודיינה מלמדת מתוך עצמה כי קיפוח חיי אדם נראה בעיני המבקש אמצעי לגיטימי לפתרון מצבי משבר. בית המשפט הדגיש כי הפרשיה כולה טרם הגיעה לכלל סיום, וכי לשיטת העורר הגבר עמו זנתה רודיינה טרם שילם את המחיר על מעשהו. כמו כן, להערכת בית המשפט שחרור העורר לחלופת מעצר עלול לסכן גם את יתר בנות המשפחה, אשר נותרו בחיים ואשר אמורות להעיד במשפטם של הוריהן. בית המשפט ציין כי סגולותיו החיוביות של הערב אינן מספיקות בנסיבות אלו כדי להפיג את החשש ממסוכנותו של העורר ואין בחלופת המעצר כדי להשיג את מטרת המעצר.

בערר וכן בדיון שנערך בפניי טען בא כוחו של העורר כי הרצח היה מתבצע בכל מקרה, וללא קשר למרשו, אשר ניסה למנוע ממאהר לפגוע ביתר הבנות ולשכנעו לדחות את ביצוע הרצח של רודיינה. ולראיה – למרות התנגדותו המפורשת של העורר לפגיעה ביתר הבנות, רצח מאהר את אמאני וניסה לרצוח את לילה. לטענתו, קיימות ראיות לכך שהעורר ניסה לפתור את העניין בדרך אחרת, ולכן גם ביקש ממאהר להמתין ולא לעשות דבר. העורר אף הציל את לילה, וחצץ בינה לבין מאהר. ביחס לטענת מסוכנותו של העורר לגבר המעורב בעניין, טען בא-כוח העורר כי מסוכנות מעין זו עלולה לצמוח מצד כל בני המשפחה, לאו דווקא מהעורר עצמו, ואף על פי כן שוחרר הבן מוהנד ממעצרו בלא שהמדינה עררה על כך.

בא-כוח המדינה טען בפניי כי קשירת הקשר לרצח רודיינה מתעצמת לנוכח מעמדו של העורר כאב המשפחה. עוד נטען, כי התנהגות העורר לאחר שנודע לו על הרצח מלמדת על העדר חרטה. לדבריו, מדובר באב אשר אמר כי בתו צריכה להירצח, ובכך קיימת מסוכנות שלא ניתן לאיינה. בנסיבות אלה, נטען כי גם החשש מפני שיבוש הליכי משפט הנו חשש אינהרנטי.

לאחר שעיינתי בערר ושמעתי את טיעוני הצדדים בדיון בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להדחות. בית המשפט המחוזי קבע כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע עבירת קשר לרצח רודיינה ההרה, ובכך קמה עילת מעצר נגד העורר, ובכך צדק. נסיבות הפרשה בה היו מעורבים בני משפחתו הקרובים של העורר הן חמורות מאין כמוהן. אכן, נראה, על פני הדברים, כי חלקו של העורר קטן באופן משמעותי מזה של יתר המעורבים. עם זאת, מעיון בחומר הראיות הרלוונטי עולה, כי העורר היה בסוד התכנית הפלילית. גם אם ניסה העורר להניא את בנו ואשתו מלפגוע בבנות האחרות כפי שטען הסנגור, הרי שלגבי הבת רודיינה המנוחה הביע הסכמתו לכך שדינה מוות. בנסיבות אלה, לאחר שהביע העורר עמדתו, כאב המשפחה, כי יש לרצוח את בתו רודיינה מאחר שחיללה את כבוד המשפחה, קמה כנגדו חזקת מסוכנות. נוכח האמור לעיל, לא ניתן למצוא בשלב זה של ההליכים חלופה שיהיה בה כדי להשיג את תכלית המעצר. על כן, דין הערר להידחות.

אשר על כן, הערר נדחה.