בש"פ 8077/02 אלכסנדר ויינברג נ. מדינת ישראל

תחילתם של ההליכים הפליליים נגד העורר הייתה בהגשתו של כתב אישום אשר ייחס לו עבירה של אינוס של חברתו לשעבר. אף שבקשת הראשונה של המדינה היתה למעצר העורר עד תום ההליכים, הסכימו לבסוף הצדדים כי העורר ישוחרר בתנאים מגבילים, וכנגד הפקדתן של בטוחות. המערער לא הצליח להציע את הבטוחות שנדרשו ממנו, ולפיכך נותר במעצר. בתאריך 20.6.02 חל מפנה בעניינו של העורר משהתברר כי בעת שיחה שקיים בתא המעצר עם מדובב, הוא הביע ענין בגרימת מותה של המתלוננת, ואף הצהיר כי יהיה מוכן לשלם סכום של 10,000 ₪ למבצע הרצח. בעקבות כך הוגש כתב אישום מתוקן, בו יוחסה לעורר עבירה נוספת - ניסיון לקשור קשר לביצוע רצח, והמדינה עתרה למעצרו עד תום ההליכים. לבקשה זו נעתר בית המשפט.

בתאריך 11.7.02 העידה המתלוננת בבית משפט קמא, ובפני נטען כי ראש הרכב השופטים הביעה את הדעה שאין עוד עילה להחזיק את העורר במעצר. על רקע אמירה זו, נתבקש בית המשפט המחוזי לשוב ולעיין במעצרו של העורר. הדיון התקיים בפני כבוד השופטת ס' רוטלוי אשר סברה כי תמליל שיחתו של העורר עם המדובב חושפת כוונה של ממש לפגוע במתלוננת, ולפיכך המעצר חיוני על מנת למנוע מימוש סכנה זו. בקשה נוספת לעיון חוזר, הוגשה לבית משפט קמא והפעם נטען כי יש בידי העורר להציע חלופת מעצר באשקלון, הרחק ממקום מגוריה של המתלוננת. גם בקשה זו נדחתה, ובכך עוסק הערר שבפני.

לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטותיו של בית המשפט המחוזי להותיר את העורר במעצר. לא נעלמה ממני הטענה כי המדובב היה זה שיזם ודרבן את העורר להמית את המתלוננת. ולא נעלמה מעיני גם הטענה הנתמכת בתצהיר של עצור אחר, לפיה נהג המדובב בעורר באלימות רבה. אך מנגד, ניצב תמליל שיחתו של העורר עם המדובב, וממנו מצטיירת תמונה של אדם הנמצא במצוקה, אשר גמר אומר להמית את מי שעלולה להפלילו. אכן, הרושם הוא שהמדובב גרר את העורר לשיחה, אך גם ברור שההצעה להמית את המתלוננת לא נפלה על אוזניים ערלות, אדרבא, העורר אימץ אותה ואף הביע נכונות לשלם סכום נכבד למי שיסכים לבצע את הרצח. אכן, המדובב לא התכוון לסייע לעורר להמית את המתלוננת, אך גם קשה שלא להתרשם כי העורר גילה ברצח עניין של ממש, ומכאן סכנתו אותה אינני סבור כי ניתן לבטל ללא החזקתו במעצר.

הערר נדחה.