בש"פ 8081/02 יצחק אמור נ. מדינת ישראל

העורר הובא לדין באשמת ביצועה של עבירת סחיטה באיומים לפי סעיף 428 לחוק העונשין תשל"ז1977-. לנוכח עברו הפלילי וחומרת המעשים המיוחסים לו, עתרה המשיבה למעצרו עד תום ההליכים. בתגובה, הציע בא כוחו, עו"ד א' כהן, שלא לעצור את שולחו במתקן כליאה, אלא להעבירו לקהילה טיפולית סגורה שם יימצא במעצר-בית ושם ישולב בתהליך גמילה מסמים. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ס' רוטלוי) דחה את הצעת בא כוח העורר, ונימק זאת בכך שנסיבות ביצוען של העבירות ועברו הפלילי המכביד של העורר, מלמדים על מסוכנותו, ומכאן שתרופתו היא במעצר בלבד.

על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט העליון, ובטרם זה נדון הורתה כב' השופטת ד' דורנר לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר. משהוכן התסקיר, חזר הדיון לבית המשפט, ואז התברר כי בקהילה הטיפולית המוצעת לא היה מקום פנוי שיאפשר את קבלת העורר. לפיכך, חזר בו העורר מן הערר, ובהחלטתה הוסיפה כב' השופטת דורנר, כי לעורר שמורה הזכות לשוב ולפנות לבית המשפט בבקשה חדשה לעיון בשאלת המעצר, "משקהילת 'שביל לחיים' תהא נכונה לקבלו... זאת, מבלי להביע עמדה לגבי ההחלטה שתתקבל".

לאחר שהתפנה מקום באותה קהילה, שב בא כוח העורר ופנה לבית המשפט בהסתמכו על החלטתה של השופטת דורנר, ממנה למד כי אם ערב אותה החלטה היה מקום פנוי עבור שולחו, היה בית המשפט העליון נעתר לו ומורה על העברתו של העורר לאותה קהילה. בקשתו החדשה של העורר נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי (כב' השופט צ' גורפינקל), ומכאן הערר שלפני.

פרשנותו המוצעת של בא כוח העורר להחלטתה של השופטת דורנר, אינה מקובלת עלי. כל אשר נאמר באותה החלטה הוא, שלאור העובדה כי לא נמצא בשעתו מקום עבור העורר, ממילא התייתר הצורך להכריע בבקשה להעבירו לקהילה הטיפולית. בית המשפט הוסיף ואמר, שכאשר מכשול זה יוסר, יהיה מקום לחזור ולדון בחלופת המעצר, אך השופטת גם טרחה להבהיר שאין היא מביעה עמדה לגבי ההחלטה שתתקבל.

העולה מהאמור הוא, שעתה הגיע השלב לדון בבקשת העורר לגופה, ואעשה זאת לאור ממצאיו של שירות המבחן, ובאלה אין כדי לסייע לעורר. זו אינה הפעם הראשונה שהוא חוטא בפלילים, ובעבר נגזרו לו עונשי מאסר משמעותיים ביותר. אך כפי שכתב האישום הנוכחי מלמד, לא היה באותם עונשים כדי להרתיעו. אכן, גם בפני מי שהרבה לחטוא ראוי לפתוח שערי תשובה, אך שירות המבחן שהתבקש לבדוק את התאמתו להשתלב בתהליך גמילה התרשם, כי רצונו זה של העורר נובע בעיקר מן המצב המשפטי בו הוא נתון. זאת ועוד, שירות המבחן גם התרשם כי בשל עומק התמכרותו של העורר לסמים, הקהילה המוצעת אינה יכולה לתת לו מענה גמילה הולם. וכאן המקום להוסיף, שגם ניסיון העבר אינו מצביע על הצלחה יתרה של העורר בתחום הגמילה, הואיל וניסיונות אחדים שנעשו בעניינו - נכשלו כולם.

העולה מן האמור הוא, שאינני סבור כי חלופת המעצר המוצעת יש בה כדי לתת מענה למסוכנותו של העורר, וגם אין בה כדי להבטיח את גמילתו, ועל כן לא ראיתי מקום לשנות מההחלטה להחזיקו במעצר עד תום ההליכים.

הערר נדחה.