פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בירושלים
בש"פ
809/00
בפני:
כבוד השופט ע' ר'
זועבי
המבקש:
ליאור
אוזנה
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
ערר
על החלטת בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו
מיום 20.1.00
בב"ש
92912/99 שניתן על ידי
כבוד
השופט צ'
הרטל
תאריך
הישיבה:
ב'
באדר א' תש"ס (8.2.00)
בשם
המבקש:
עו"ד
איל
ג'ורבסקי
בשם
המשיבה:
עו"ד
רחל עטר
החלטה
1.
זהו ערר כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ( ב"ש 92912/99) מיום 20.1.00 לפיה נתקבל הערר שהוגש על ידי המשיבה כנגד החלטת בית משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו ( ב"ש
1688/99) מיום 21.12.99 בדבר פסילת רשיון הנהיגה של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
2.
כתב האישום מייחס לעורר עבירה של גרימת מוות תוך כדי נהיגת רכב ברשלנות, עבירה לפי סעיף 364 לחוק העונשין תשל"ז 1977 בקשר עם סעיפים 40 ו64- לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א 1961, ונהיגה בחוסר זהירות, עבירה לפי סעיף 62(2) ו38-(2) לפקודת התעבורה. על פי הנטען בכתב האישום העורר נהג ברכב מסחרי בדרך רח' בן צבי בתל-אביב מכוון מזרח למערב כשהוא נוסע בנתיב השמאלי של הכביש. באותה עת חצתה את הכביש מימין לשמאל, שלא במעבר חציה, בהליכה איטית בכוון נסיעתו של הנאשם המנוחה פיזיק דבורה. הנאשם תוך כדי נהיגתו ברכב פגע במנוחה פגיעה קשה וכתוצאה מהפגיעה, נפטרה בתאריך 5.9.99.
3.
יחד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה לפיה נתבקש בית המשפט להורות על פסילת רשיון הנהיגה של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, בהתאם לסעיף 47(א) לפקודת התעבורה. בקשה זו נדחתה על ידי בית משפט השלום לתעבורה. על החלטה זו הוגש ערר לבית משפט המחוזי אשר קבל הערר וצווה על פסילת רשיון הנהיגה של העורר עד תום ההליכים. ומכאן הערר שבפניי.
4.
בא כוח העורר טוען, כי לא קיימות ראיות לכאורה בכדי להביא להרשעתו של העורר בעבירות המיוחסות לו. לטענת בא כוח העורר, טעה בית משפט המחוזי בקבלו את דו"ח הבוחן כבסיס לקביעותיו, ובהתעלמו מגירסת
העורר, לפיה אינו נושא באחריות לארוע התאונה הקטלנית משום שהמנוחה הוסתרה על ידי רכב אשר נסע מימינו של העורר ולכן לא היתה לו כל אפשרות למנוע את התאונה הקטלנית.
5.
עמדה זו של בא כוח העורר אינה מקובלת עלי. על פי עדות הבוחן ותצלומי הזירה ותרשים מקום הארוע ועל פי עדות העד הראיה גדליהו אברהם, ניתן לקבוע בשלב זה, שקיימת תשתית ראייתי לכאורית
מספקת כנגד העורר.
6.
בחנתי את החלטותיהן של הערכאות הקודמות ולא מצאתי כל פגם המצדיק את התערבותי בהחלטת בית המשפט המחוזי אשר בחן והתייחס על צורת נהיגתו של העורר "כאשר לא הבחין במנוחה כל טרם התאונה ולמרות שזו, בהליכה איטית עברה מרחק של 9 מטר עד לאירוע התאונה ללא תגובת המשיב, ובזה קבע בית משפט שהעורר נהג לכאורה ללא תשומת לב לדרך ולהולכים בה".
מדובר בעורר שנהג ברכב וגרם לתאונה קטלנית. בחומר החקירה קיימת תשתית ראייתית
לכאורית המעידה על המסוכנות שבהמשך נהיגת העורר ענינו האישי של העורר שנפגע על ידי
שלילת רשיונו עד תום ההליכים , חייב לסגת מפני האינטרס הציבורי הקיים בשלילתו.
לאור כל האמור לעיל אני דוחה הערר.
ניתנה
היום, י"א באדר א' תש"ס (17.2.00).
ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
00008090.
U02