בש"פ 8091/04 צאלח גזאוי נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש בבית משפט השלום בכפר סבא כתב אישום המייחס לו עבירות של החזקת נשק שלא כדין והחזקת נכס חשוד כגנוב. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, נמצאו בביתו של העורר אקדח, שני רימוני רסס, מחסנית עם כדורים, מחסנית ריקה, רצועה לנשק, שכמיה צבאית, שכפ"צ, שש עשרה כוורות דבורים שנגנבו מבעליהן, וציוד צילום שכלל ארבע מצלמות, נרתיק למצלמה וחמישה מכשירי "זום" למצלמות.

בית משפט השלום בכפר סבא (כבוד השופט ד' גדול), בהחלטתו מיום 1.8.04, ציוה לעצור את העורר עד תום ההליכים. עררו של העורר על החלטתו של בית משפט השלום נדחה על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו (כבוד השופטת נ' אהד), בהחלטתו מיום 22.8.04.

העורר עורר על החלטתו של בית המשפט המחוזי.

2.בדיון בבית המשפט המחוזי וכן בכתב הערר ובטענותיו לפני, לא חלק בא כוח העורר על כך שבידי המדינה ראיות לכאורה להוכחת האשמות וכי יש עילה למעצר ומיקד טענותיו בעניין החלופה למעצר. לטענתו לא נבחן הדבר על ידי הערכאות הקודמות ולא נתבקשה הגשת תסקיר של שרות המבחן. לדבריו ציוה בית משפט השלום לעצור את העורר בלי לבחון את חלופת המעצר שהציע וכך גם בית המשפט המחוזי שגם דחה את בקשתו להגיש על העורר תסקיר מעצר; אף על פי שהוצעה חלופה הולמת, במקום המרוחק ממקום מגורי העורר, וכן הוצעו ערבים ראויים שיפקחו עליו. עוד טען כי העורר מצא את הפריטים שבגינם הוגש עליו כתב האישום באקראי בפרדס שאליו נקלע וכי לא הושגו בדרך של עבירה. אין לזקוף לחובתו הרשעה קודמת בעבירה דומה משום שנעברה לפני שנים רבות – בשנת 1976 – ומאז נתיישבה דעתו של העורר ואין הוא מעורב במעשים פליליים. בא כוח העורר הוסיף כי העורר אב למשפחה משכילה ומכובדת, חבר מועצת הרשות המקומית שבה הוא מתגורר וכי חלופת המעצר המוצעת עתה היא בבית גיסו ואחותו בבאר שבע, ששניהם אקדמאים והראשון איש ציבור המרצה באוניברסיטת בן גוריון בנגב, שיערבו לקיום החלופה, בצירוף ערב מכובד נוסף.

3.אינני רואה עם בא כוח העורר עין בעין.

הבעתי את דעתי, בהחלטה שניתנה לפני חודשים מספר, כי "בימים אלה, של פיגועים חבלניים ושל מעשי עבירה רצחניים יומיומיים כמעט, יש לראות החזקת נשק ללא רשיון – ובמיוחד כאשר אין בפיו של המחזיק הסבר מניח את הדעת להחזקה – כעבירה המצדיקה בדרך כלל מעצר, מחמת מסוכנותו המסתברת של המחזיק". (בש"פ 10095/03 מדינת ישראל נ' חאלד בן איברהים ג'אברה (טרם פורסם)). ההסבר שנתן העורר להימצאותם של הפריטים הנזכרים בידיו, כאמור לעיל, אינו בגדר הסבר המניח את הדעת; ולעניין זה יש להביא בחשבון לחובתו גם את העובדה שרימוני הרסס שנמצאו הם נשק התקפי, אפילו רואים את האקדח שנמצא כנשק לצורך הגנה עצמית. לעבירות המיוחסות לעורר גוון של חומרה נוספת ומיוחדת לאור הרשעותיו הקודמות במספר עבירות של נשיאת כלי ירייה שלא כחוק – ולא בעבירה אחת, כטענת בא כוחו – שבגינן נגזר עליו מאסר לתקופה של עשר שנים. אכן, החלופה למעצר שהציע בא כוח העורר והערבים המכובדים שהציע, אין לדחותם בקש, אולם הם נדחים מפני אופיין של העבירות ומסוכנותו של העורר.

4. הערר נדחה.