בש"פ 8100/04 מדינת ישראל נ. קרם אלצאנע

1.על המשיב – שהוא צעיר כבן 20 שנה – הוגש בבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום המייחס לו עבירות של הכשלת שוטר, ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, בשעה שישב המשיב ברכב חונה, חסמו מספר ניידות משטרה את הרחוב שבו חנה. המשיב החל לנהוג ברכב במהירות לעבר ניידת משטרה שנסעה לעברו, אילץ את השוטר שנהג בניידת לסטות מנתיבו, המשיך לנהוג במהירות לעברם של שוטרים שאותתו לו לעצור, עד שנאלצו לעלות מהכביש למדרכה על מנת שלא להיפגע. לאחר מכן, המשיך בנסיעה מהירה לעבר שוטרים אחרים, לא ציית להוראותיהם לעצור, ואף ניסה לעקוף את המחסום שהציבו על ידי נסיעה על המדרכה. המשיב גם לא שעה להוראותיהם של שוטרים שהתקרבו לרכבו והורו לו לעצור ולצאת מהרכב, נסע לאחור, תוך סיכון חייהם ובסופו של דבר עצר אחרי שאחד השוטרים היכה על חלון הרכב באקדח.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד סגן הנשיא השופט י' טימור), בהחלטתו מיום 30.12.03, הורה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. משלא נסתיים המשפט תוך תשעה חודשים מבקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים.

2.בא כוח המדינה, בטיעוניו בכתב וכן באת כוח המדינה בטיעוניה בעל פה, טענו כי המשיב לא כפר בקיומן של ראיות לכאורה. לפי הנטען, מסוכנותו של המשיב ממשית ונגזרת מן המעשים המיוחסים לו ומנסיבות ביצועם, נסיבות שאף מקימות חשש להימלטות מן הדין במקרה של שחרור לחלופת מעצר. על כך מעידות גם הרשעותיו הקודמות בעבירות דומות. עוד נטען כי המשפט התמשך עד היום בעטיו של המשיב שביקש לדחות מועדי הוכחות שנקבעו על ידי בית המשפט, על מנת להסדיר את ייצוגו המשפטי, וזאת גם אחרי שמונה לו סנגור ציבורי על ידי בית המשפט. עד כה נשמעו מספר עדי תביעה ונקבעה ישיבה ליום 10.10.04 לסיום פרשת התביעה ותחילת פרשת ההגנה. וככל הנראה יסתיים המשפט בקרוב.

בא כוח המשיב חלק על הטענה כי העיכובים בשמיעת המשפט היו בעטיו של המשיב וכן טען כי הרשעתו הקודמת אינה דומה לאלה המיוחסות לו. לעצם העבירות המיוחסות למרשו טען שהמשיב נבהל כאשר ראה שהרחוב נחסם על ידי חמש נידות משטרה ולמראה השוטרים הרבים שהגיעו לפתע למקום שבו חנה. לפיכך נמלט מן המקום, אך לא היתה לו כוונה כלשהי לעבור את העבירות המיוחסות לו.

3.כאמור, מיוחסות למשיב עבירות של הכשלת שוטר, ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, שנעברו בנסיבות שתוארו לעיל. המעשים המיוחסים לו הם מעשי פראות ובריונות חמורים ביותר ורק בדרך נס לא קופחו חיי אדם ולא נגרמו חבלות גוף למי מהשוטרים. הם מעידים על מסוכנותו הרבה של המשיב ועל כך שיש להגן על הציבור מפניו. הצורך להגן על הציבור נלמד גם מהרשעותיו הקודמות של המשיב, שביניהן עבירות של גניבת רכב, חבלה במזיד ברכב, פריצה לרכב, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו והפרת הוראה חוקית. דינו של מי שנאשם במעשים כאלה להכלא עד תום משפטו מאחורי דלתיים ובריח. אשר להתמשכות משפטו של המשיב אין בכך כדי להטות את הכף לעבר שחרורו לחלופת מעצר, הן בשל רוע מעלליו והן משום שמשפטו יסתיים, ככל הנראה, בקרוב.

4.לפיכך אני מאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים החל ביום 16.9.04 או עד מתן פסק הדין בת"פ 8269/03 של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, הכל לפי המוקדם.