בש"פ 8111/04 מדינת ישראל נ. קיריל רשקובן, עו"ד

1.המשיב, שהוא עורך דין, נעצר ביחד עם אחרים ביום 25.8.04 בחשד לעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, הדחת עדים ושיבוש הליכי משפט בקשר להליך המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו, בתפ"ח 1040/04, שבו מייצג המשיב אדם המואשם בעבירות של סחר בנשים ואינוס. המשיב שוחרר, ביום בו נעצר, לפי החלטתו של בית משפט השלום (כבוד השופטת ד' רייך שפירא), מיום 25.8.04, בתנאים של "מעצר בית" מלא ובערבויות כספיות. למחרת היום, נעתר בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אוהד) לעררה של המדינה על החלטת השחרור והורה לעצור את המשיב לתקופה של 5 ימים שסיומה ביום 31.8.04. עררו של המשיב על החלטתו של בית המשפט המחוזי נדחה על ידי חברתי הנכבדה, כבוד השופטת א' חיות, ביום 27.8.04. ביום 31.8.04 נתבקשה הארכת מעצר נוספת לתקופה של שמונה ימים. בית משפט השלום בתל-אביב – יפו (כבוד השופטת ז' הדסי הרמן), בהחלטתו מיום 31.8.04, נעתר לבקשה באופן חלקי, והאריך את מעצרו של המשיב לתקופה של חמישה ימים שסיומה ביום 5.9.04 בשעה 10:00. בהחלטתו מיום 3.9.04, קיבל בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ר' שטרנברג אליעז) את עררו של המשיב על החלטת בית משפט השלום מיום 31.5.04 והחליט לשחרר את המשיב בתנאים של "מעצר בית" מלא, ערבות בסך 250,000 ₪ וניתוקו של המשיב מכל מכשיר טלפון סלולרי וקווי. בקשה לעכב את מועד השחרור ב- 48 שעות לצורך הגשת ערר לבית משפט זה נדחתה.

המדינה עוררת על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 1.9.04.

2.אקדים את המובן מאליו כי ענייננו במעצר שלפני הגשת כתב אישום, מכוח סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996, לפי העילה שבסעיף קטן (א)(1) שם: "שיבוש הליכי חקירה או משפט, להתחמקות מחקירה מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר, או יביא להעלמת רכוש, להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת". עוד יוזכר כי לפי סעיף קטן (ב) שם אין לצוות על מעצר לפי סעיף קטן (א) "אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה ותנאי ערובה, שפגיעתם בחירותו של החשוד פחותה".

חברתי הנכבדה, השופטת א' חיות, בהחלטתה – שניתנה, כאמור לעיל, ביום 27.8.04 – ציינה "כי מדובר, לכאורה, בראיות ממשיות המסבכות את העורר [המשיב – י' ט'] בחשדות המיוחסים לו". עוד ציינה את העובדה כי מעורבים נוספים בפרשה טרם נעצרו וכי שחרורו של המשיב עלול לחבל בפעולות חקירה מתוכננות. מאז אותו יום חלפה תקופה של עשרה ימים ובמהלכה חזרו ובחנו שתי ערכאות את ההצדקה למעצרו של המשיב. כאמור, סבר בית משפט השלום, בהחלטתו מיום 31.8.04, אחרי שעיין בחומר שהונח לפניו, כי די בהמשכתה של תקופת המעצר עד יום 5.9.04 בשעה 10:00. בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 3.9.04, שעליה הוגש הערר שלפני, חזר ועיין בחומר הראיות ובטענות באי כוח בעלי הדין ו"לא בלב קל" הגיע למסקנה שיש להעדיף את חלופת המעצר. כפי שציין "לא שוכנעתי כי שחרור העורר [ המשיב – י' ט'], לאחר כ- 11 ימי מעצר מלא , יפגע בהמשך החקירה, במידה המצדיקה פגיעה בזכויות היסוד של חירות ממעצר (סעיף 5 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירות) וחופש העיסוק (חוק יסוד: חופש העיסוק) - - - נראה כי האינטרס הציבורי למיגור הפשע ולמלחמה בסחר בנשים, לא ייפגע במידה החמורה, הנדרשת להצדקת הפגיעה בזכויות היסוד של העורר [המשיב – י' ט']".

3.בית משפט זה עמד לא פעם על המסוכנות הרבה שבעבירה של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות ועל הצורך לעצור עוברי עבירה כאלה עד תום ההליכים (ראו, בין היתר, החלטותי בבש"פ 9274/04 מדינת ישראל נ' ישי , תק-על 2001(4) 57; בש"פ 9138/01 שרגוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); בש"פ 4796/04 שמשילשווילי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). מסוכנות זאת מקרינה, בדרך כלל, גם על מי שחשודים בעבירות הכרוכות בעבירת הסחר בבני אדם, "במעגל הרחב" המקיף את עבירת הסחר, כגון עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, הדחת עדים ושיבוש הליכי משפט; אולם, האיזון בין הצורך במעצר לבין השימוש בחלופה יכול שיהיה שונה. כאמור, נבחנה הצדקת המעצר על ידי שתי ערכאות, וכמותן סבורני גם אני כי די היה בתקופת המעצר שנסתיימה היום, 5.9.04 בשעה 10:00, ולפיכך דין עררה של המדינה להידחות. במצב דברים זה אינני רואה צורך להידרש כאן לשאלה שהעלה בא כוח המשיב אם מוסמכת ערכאת הערעור לדון בערר על שחרור ממעצר כאשר תמה תקופת המעצר "המקורית". עוד אעיר כאן שאם לדעת בא כוח המדינה יש בידיה ראיות וטעמים טובים שלא הובאו עדיין לפני בית המשפט המצדיקים מעצר לתקופה נוספת רשאי הוא, כמובן, לחזור ולעתור לבית המשפט בבקשה.

4. הערר נדחה.

תנאי השחרור והערובות שהוטלו על ידי בית המשפט המחוזי יעמדו בעינם.