בש"פ 8112/00 סמי שפדייב נ. מדינת ישראל

בחודש מאי 2000, סיפק העורר לאחר כ4- וחצי גרם של קנבוס וטבלית של סם מסוג MDMA . בחיפוש שנערך בבית שבו גר העורר במגדל העמק , נמצאו כ66- גרם של קנבוס, וכחלוף יום נמצא שהעורר מחזיק בכמות נוספת של סם - 15 טבליות של MDMA .

העורר הובא לדין בפני בבית משפט השלום בנצרת, והמשיבה ייחסה לו עבירות של אספקת סם מסוכן והחזקתו. בחודש מאי 2000, החליט בית משפט השלום לעצור את המשיב עד לתום ההליכים, והערר שהוגש לבית המשפט המחוזי - נדחה. בחודש יולי 2000, הוגשה בקשה לעיון חוזר, והעורר שוחרר למעצר בית אצל אחותו וגיסו המתגוררים בקריית אתא. אלא שלאחרונה ביקש העורר לשוב לבית אמו במגדל העמק, בטענה שאחותו מבקשת להשכיר את הדירה לאחר. נימוק אחרון זה, השכרת הדירה, מעורר תהיות, באשר במכתבו של הגיס מיום 17.9.00, ענין השכירות לא נזכר כלל. באותו מכתב טען הגיס כי הוא במצב כלכלי קשה, ועל כן אינו יכול לדאוג גם לצרכיו של העורר, מה גם שנאמר לו בשעתו כי הערבות היא מוגבלת לזמן קצוב. אותו גיס טען עוד, כי הוא חושש להסתבך בגלל העורר, הואיל והוא עצמו נמצא עדיין בהליכי שיקום.

כך או כך, בית משפט השלום השתכנע כי חלופת המעצר הקודמת שוב אינה ישימה, ומאחר והעורר גם לא הפר בחודשים שחלפו את תנאי שחרורו, ולאור נכונותה של האם לפקח על מעשיו של בנה, הסכים בית המשפט שהעורר יעבור לגור בבית אמו.

המדינה לא השלימה עם תוצאה זו, ובערר שהתקיים בבית המשפט המחוזי נקבע, כי אותה חלופת מעצר של שהיה בבית האם, נדחתה באחד הגלגולים הקודמים של ההליכים, בין היתר, משום שמאותה דירה פעל העורר בתחום הסחר בסמים.

מאידך, לא מצא בית המשפט בעובדה שהעורר לא נמצא חוטא בעבירות נוספות מאז שוחרר בערובה, כעילה לשחרורו, ומכאן מסקנתו כי חיוני להוסיף ולהורות על שהייתו של העורר במעצר בית הרחק מהעיר מגדל העמק. במצב זה, נדרש העורר להציע חלופת מעצר אחרת, שאם לא כן ייעצר שוב.

בנימוקי הערר נטען, כי ראוי לעת הזאת לתת אמון בעורר, ולהתיר לו לשהות בבית אמו. על פי השקפה זו, התנהגותו של העורר שהיתה ללא דופי מאז שוחרר לראשונה, היא המצדיקה הסכמה לשינוי במקומה של חלופת המעצר, במיוחד לנוכח העובדה שאין בידי העורר היכולת להציע חלופה אחרת.

במחלוקת שנפלה בין הערכאות דעתי היא כדעתו של בית המשפט המחוזי. העורר חשוד כמי שהינו סוחר בסם מסוכן, ובתור שכזה עומדת נגדו עילת מעצר סטטוטורית, וכך נהגו בו מלכתחילה. אך בהמשך נעשה צעד לקראתו, במובן זה שבמקום שיוחזק במתקן כליאה, היתה נכונות לאפשר לו להציע חלופה אחרת, ובלבד שזו תהיה רחוקה מהזירה בה פעל בתחום הסמים.

העורר מבקש להוסיף ולכרסם בהחלטה המקורית, ולהתיר לו לחזור לאותו מקום שממנו ביקשו בתי המשפט להרחיקו לפחות עד שיוכרע גורל האישום שהוגש נגדו. דא עקא שאפשרות זו נדחתה בשעתו, ואינני רואה מקום לשנות ממנה רק משום שהעורר לא נמצא חוטא בחודשים שחלפו, מה גם שייתכן שעובדה אחרונה זו היא תוצאה של הרחקתו ממגדל העמק.

אם תוסיף לכל אלה את העובדה שהעורר ביצע את העבירות הנוכחיות למרות שניצב נגדו עונש מאסר על תנאי משמעותי ביותר, אינך יכול שלא להגיע למסקנה שסכנתו של העורר נמשכת, ופתרון מן הסוג המוצע על ידי בא כוחו, אין בו כדי לאיין סכנה זו.

הערר נדחה.