בש"פ 8113/99 הייב מוסטפא נ. מדינת ישראל

חמשת העוררים עומדים למשפט בבית המשפט המחוזי בנצרת (ת.פ. 369/99). בכתב האישום מיוחסות לעוררים עבירות של גניבה, שימוש ברכב ללא רשות ושוד בנסיבות מחמירות. לעורר מס' 3 מיוחסת גם עבירה של הפרת הוראה חוקית, משום שביצע את העבירות האמורות בעת שהיה במעצר בית מלא. על פי הנטען בכתב האישום גנבו העוררים, בלילה שבין ה6.7.99- ל7.7.99- מכונית טויוטה ביישוב חד נס. בלילה שבין ה13.9.99- לבין ה14.9.99- גנבו העוררים מכונית מסחרית נוספת ביישוב יסוד-המעלה. בלילה שבין ה14.9.99- לבין ה15.9.99- גנבו העוררים טרקטור ביישוב ראש פינה. באותו לילה הגיעו העוררים בשעה 02:00 לפנות בוקר בשלושת כלי הרכב לקניון שבחצור הגלילית. השומר (השומר), שהכיר את העוררים, פתח להם את דלת הקניון. העוררים 4-1 הפילו את השומר על הארץ, כבלו אותו בידיו ורגליו, ולקחו אותו אל מכונית הטויוטה. שם הכניסו אותו למושב האחורי. העורר 2 נשאר לשמור על השומר והצמיד את ראשו למושב. העוררים 1, 3 ו4- חזרו לקניון וקשרו את הכספומט המצוי במקום בחוטי פלדה אל הטרקטור בו נהג העורר 5. העורר 5 הסיע את הטרקטור לאחור ותלש את הכספומט ממקומו תוך שהוא גורם נזק לרכוש המצוי בקניון. הכספומט הועמס על המכונית המסחרית. העוררים זרקו את השומר כפות על הכביש, ונמלטו מן המקום. שלוש המכוניות ננטשו באזור הירדן ההררי. השומר הצליח להשתחרר מן הכבלים והזעיק את המשטרה. עד כאן כתב האישום.

ראוי להוסיף כי הכספומט שנשדד, ובו סכום כסף גדול, לא נמצא עד היום.

ביום 31.10.99 הורה בית המשפט המחוזי (השופט נ. ממן) על מעצרם של העוררים עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם. בהחלטתו התייחס בית המשפט לכך שהשומר מסר בחקירתו שמונה גרסאות שונות, אשר רק האחרונה שבהן מפלילה את העוררים כולם. בית המשפט מצא חיזוק לגרסה האחרונה בהודעתו של אדם נוסף, בשם טארק, אשר בתחילה הופלל על ידי השומר, אך לאחר חקירתו במשטרה התברר כי אינו קשור למעשה, והוא אף הפך לעד תביעה. חיזוק נוסף מצא בית המשפט בכך שבגרסה האחרונה הפליל השומר את אחיו (העורר 5) וזאת מבלי שיש לו, לכאורה, מניע לעשות זאת. הרצון להימנע מלסבך את אחיו אף מסביר, לדעת בית המשפט המחוזי, את הגרסאות השונות שמסר השומר. בנסיבות אלה נקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים. בית המשפט המחוזי הוסיף והתייחס לטענות האליבי של העוררים, אשר נתמכות בהודעות של בני משפחה שונים, וקבע כי אין בהן כדי לסתור את האפשרות של ביצוע העבירות המיוחסות להם. ביחס לטענת האליבי של אחי השומר (העורר 5) אומר בית המשפט:

ה[עורר] מס' 5, עלי, טוען כי בשעת השוד ה15.9.99- בשעה 4:30 לערך נאסף על ידי מנהל העבודה שלו על מנת לצאת לעבודה חקלאית שהם מבצעים בסביבה. מנהל העבודה שלו מאשר כי בשבוע שבו דובר יצאו מדי יום בשעה 4:30. עדות זו יש לה משקל לא מבוטל, אך לדעתי לא די בה להחליש את הפוטנציאל הטמון בראיות התביעה. מאחר ומדובר על יום בלתי מזוהה, דהיינו יום שגרתי מבחינתם של ה[עורר] מס' 5 ומעבידו, הרי אין זה אלא שהם מסתמכים על שגרת יומם ולא על זיכרון פוזיטיבי של מה שהתרחש באותו בוקר.

לאור דבריו אלה מגיע בית המשפט למסקנה כי "הגרסאות הקודמות של השומר אין בהן כדי לכרסם בכוחה של הגרסה האחרונה להביא להוכחת אשמת ה[עוררים] בשוד. כך גם ביחס לטענות ההגנה שלהם". יצוין, כי בהיעדר תימלול של קלטות, בהם תועדו העימותים בין השומר לכל אחד מן העוררים, נמנע בית המשפט מלהתייחס לטענת העוררים כי יש באמור בקלטות כדי לחזק את טענות ההגנה.

ביחס לעבירות גניבת הרכב והשימוש בו ללא רשות קבע בית המשפט המחוזי, כי הן קשורות לעבירת השוד. מחומר החקירה עולה כי קיימות ראיות נסיבתיות אשר מלמדות כי בכלי רכב אלה בוצע השוד האמור.

בית המשפט המחוזי הוסיף כי התשתית העובדתית העולה מן הראיות מקימה עילה של מסוכנות, אשר לא ניתן להפריכה בחלופת מעצר.

על החלטה זו הוגשו העררים שלפני. באי-כוח העוררים טוענים כי לא קיימת תשתית של ראיות לכאורה. הסתירות והפירכות העולות מהודעותיו של השומר מכרסמות בפוטנציאל ההרשעה של ראיות התביעה. אמנם בשלב מקדמי זה אין בית המשפט אמור להיכנס לעובי הקורה, לקבוע עמדה בשאלת אמינות העדים השונים ולהציע הסברים לסתירות. אולם לטענתם, כבר בשלב הראיות לכאורה לא ניתן לתת אמון בעדותו של השומר אשר גם לדברי בית המשפט המחוזי הפליל אנשים חפים מפשע, וכיוון שהיא לוקה בסתירות מהותיות (לעניין מועד האירוע, לעניין זיהוי העורר 5 למרות שלגרסתו ראשו היה לחוץ אל מושב המכונית, ולמרות החשיכה ששררה בחוץ). לטענת העוררים ההסבר למתן הגרסה המפלילה מצוי בהודעתו של השומר אשר הודה כי הוא פוחד לאבד את מקום עבודתו ובשל חששו של השומר כי המשטרה חושדת בו כי שיתף פעולה עם השודדים.

כמו כן, טוענים באי-כוח העוררים, כאשר קיימות הודעות אליבי, לא ניתן לפטור אותן כלאחר יד מבלי שהוכח כי אינן נכונות. כך לגבי כל טענות האליבי, ובייחוד כך לגבי טענת האליבי של אחי השומר (העורר 5), אשר נתמכת בהודעת גיסו אשר ביקר את העורר בביתו עד לשעות הקטנות של הלילה, ובהודעתו של המעסיק אשר העיד כי אסף את העורר 5 בשעה 4:30 בבוקר. דווקא העובדה כי לא זכר באופן מיוחד את האיסוף ביום האירוע מלמדת כי לא היה כל דבר חריג באותו יום, ויש בכך כדי לחזק את טענת האליבי ולא להחלישה. בנסיבות אלה לא קיימת תשתית עובדתית מספקת למעצרם של העוררים.

באי-כוח העוררים הוסיפו וביקשו להגיש לבית משפט זה את תימלול הקלטות אשר, לטענתם, יש בו סיוע להגנה. על פי החלטתי הוגש התימלול והועבר לתגובת המדינה. בא-כוח המדינה הודיעני כי התימלול שנעשה על ידי הסניגורים אינו מדויק, אולם צורף תימלול שנעשה על-ידי המדינה, והוא התימלול אליו התייחסתי בהחלטה.

מנגד טען בא-כוח המדינה כי יש להתייחס להודעותיו של השומר כאל עדות כבושה. לפי דיני הראיות כאשר קיים הסבר הגיוני לכבישת העדות יש לקבל את ההודעה האחרונה. בהחלטתו של בית המשפט המחוזי להסתמך על ההודעה האחרונה יישם בית המשפט את המבחן האמור. אשר לאליבי של העוררים, בשלב הראיות לכאורה אין צורך להפריך את האליבי על מנת שבית המשפט יוכל לקבל את הראיות לכאורה של התביעה. לצורך הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים די בכך שבית המשפט השתכנע כי אין בטענות האליבי, הן של העוררים 1-4 והן של העורר 5, כדי למוטט את גרסת התביעה. בא-כוח המדינה הפנה את תשומת הלב אל עדותו של טארק המחזקת את גרסת התביעה ואל סתירות הקיימות בעדויות העוררים. משנקבע כי קיימות ראיות לכאורה קמה עילת מעצר. לעוררים 1, 3, 4 ו5- יש עבר פלילי. בנסיבות אלה, נטען, לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר.

השאלה הראשונה בערר זה היא אם יש בחומר החקירה ראיות לכאורה לביסוס האישום. אכן, השומר מסר שמונה גרסאות השונות זו מזו בפרטים שונים חלקם מהותיים וחלקם טפלים. לצורך דיון זה אין אני נדרש להכריע בשאלת מהימנות העדים. כל שאני נדרש הוא לבחון האם קיימות בידי התביעה ראיות אשר יכולות להביא להרשעתם של העוררים אם תוכחנה כנכונות, והאם יש ראיות נגדיות, המערערות את ראיות התביעה מן היסוד. אם אכן תתקבל גרסתו האחרונה של השומר, אשר נתמכת בהודעתו של טארק, אכן ניתן יהיה להרשיע את העוררים כולם. אשר לסתירות הקיימות בין הודעותיו של השומר כפי שציין בית המשפט המחוזי, ניתן להסביר אותן ברצונו של השומר לחפות על מעורבותו של אחיו (העורר 5), ובכל מקרה לא ניתן לקבוע בשלב זה כי די בסתירות אלה כדי לאיין את פוטנציאל ההרשעה הטמון בראיות התביעה.

בהתייחס לטענות האליבי של העוררים 1-4, מקובלים עלי דברי בית המשפט המחוזי כי אין המדובר באליבי אשר על פניו ממוטט את הודעת השומר, וניתן למצוא הסבר המיישב בין טענת האליבי לבין גרסת התביעה. זאת ועוד, בין עדי האליבי קיימות סתירות מסוימות. אמנם, אין בכך כדי לפסול את טענת האליבי, מכל וכל, אך יש בכך כדי להעלות ספקות לגבי טענה זאת ויכולתה למוטט את ראיות התביעה.

ומהי טענת האליבי של העורר 5? לגרסתו, במהלך הערב ישן העורר בסלון הבית שעה שגיסו ואשת הגיס ביקרו את אשת העורר בביתם. הביקור התמשך עד לשעה 03:00-02:00 לפנות בוקר. בשעה 04:30 בבוקר, שהיא שעת השוד המשוערת, יצא העורר לעבודתו, ומנהל העבודה הוא שאסף אותו מביתו. הודעתו של העורר 5 נתמכת בהודעותיהם של הגיס ושל אשת העורר. כן נמצאת תמיכה לגרסה זו בהודעתו של מנהל העבודה אשר העיד כי במהלך כל השבוע היה אוסף את העורר מביתו בשעה 04:30. מנהל העבודה לא זכר במפורש את האיסוף ביום האירוע. אולם היעדר זיכרון ספציפי ליום האירוע יכול ללמדנו כי באותו יום לא אירע כל דבר חריג אשר יפנה את תשומת ליבו של מנהל העבודה, וכי האיסוף היה בשעה 4:30 כבכל יום. אל מול טענת אליבי זו מצויה הודעתו של השומר אשר עליה חזר גם בעימות עם העורר 5, הוא אחיו, עימות אשר במהלכו ניכר היה במתלונן כי הוא מתקשה להפליל את אחיו. לפי הודעה זאת, השומר זיהה את אחיו במהלך השוד. גם העורר 5 לא יכול היה לספק מניע או הסבר סביר לכך שהשומר ירצה להפליל את אחיו על לא עוול בכפו. בשלב זב אין לי יסוד ואין אני נוטה להעדיף את הודעותיהם של הגיס, אשת העורר ומנהל העבודה של העורר, שהוא גם שכנו וידידו של העורר, על פני הודעתו של השומר. המסקנה היא שגם טענת האליבי של העורר 5 אינה ממוטטת את ראיות התביעה.

אשר על כן, קיימת תשתית ראייתית מספקת. תשתית ראייתית זו מלמדת על מסוכנותם של העוררים. זאת ועוד, כפי שעולה מכתב האישום, העורר 3 היה נתון בעת האירוע במעצר בית. גם לעוררים 1, 4 ו5- יש עבר פלילי וכמו כןתלויים ועומדים נגדם תיקים משטרתיים פתוחים. בנסיבות אלה אין אני מוצא לנכון להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ולשחרר את העוררים לחלופת מעצר.

אי לכך הערר נדחה.