בש"פ 8115/99 מדינת ישראל נ. מאהר מאדי

1.המשיבים הם שלושה אחים, ילידי השנים 1976, 1975 ו- 1978. לפי הנטען בכתב האישום שהוגש עליהם בבית המשפט המחוזי בנצרת עשו מעשים מגונים, מעשי אינוס, מעשי סדום, ומעשי תקיפה - והכל בנסיבות מחמירות - בשתי אחיותיהם הקטינות, ילידות השנים 1985 ו- 1986, במשך מספר שנים. למשיבים מס' 1 ו3- מיוחסות גם עבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו וכן נסיון בריחה ממשמורת חוקית בנסיבות מחמירות, שנעברו בשעה שבאו שוטרים לעצור אותם בשל העבירות הנזכרות.

עם הגשתו של כתב האישום ביום 7.3.99 הורה בית המשפט המחוזי לעצור את המשיבים עד תום ההליכים. הואיל ומשפטם לא נסתיים מבקשת המדינה להאריך את מעצרם בתשעים ימים החל ביום 7.12.99.

2.בפי באי כוח המשיבים שורה של טענות נגד הבקשה. לדעתם, אין לפקוד על המשיבים את עוון ההשהיות שהיו בבירור המשפט, אפילו נגרמו בשל הסניגור שייצג אותם באותו זמן. אשר למסוכנותם טוענים הם כי אחת מן האחיות אינה מתגוררת עוד בבית המשפחה ואת הסכנה לאחות השניה, או לציבור, ניתן להפיג על ידי תנאי שחרור מתאימים. לענין החשש לשיבוש הליכי משפט ציינו כי אחת מן האחיות כבר העידה במשפט, עדותה של האחות השניה אמורה להינתן באמצעות חוקרת נוער, והעדויות העיקריות כבר נשמעו. לפיכך אין לחשוש לכך. גם הנסיון להמלט מידי השוטרים היה מעשה פזיזות, מחמת פניקה שבה נתקפו, ואין להסיק ממנו מסקנות לחובתם. באי כוח המשיבים הוסיפו וטענו כי הדברים שייחסו האחיות למשיבים הם בדותות חסרות כל הגיון וכי העדויות שבדעתם להשמיע - לרבות עדויות מומחים על מצבן הנפשי והגופני לפני האירועים הנטענים - יפריכו את כל האישומים.

באי כוח המשיבים היטיבו לטעון אולם אין בידי לקבל את טענותיהם. במקום אחר כתבתי כי "כאשר נסיבותיה של העבירה מגלות רישעות ואכזריות מצד הנאשם, יש בכך, אולי, כדי להעיד שהמידות הטבעיות של אנושיות ושל רחמים, המשמשות בלם ומעצור אצל רוב הבריות, אינן בולמות את הדחפים העבריניים המניעים אותו" (בש"פ 5222/97 קופל פטשניק נ' מדינת ישראל פ"ד נא(4) 702, 706). לא אמנה כאן את פרטי המעשים מעוררי הפלצות המיוחסים למשיבים. אסתפק בקביעה כי הנסיבות של מעשי העבירה מניחות, לכאורה, יסוד לחשש שלא יהיה די בחלופה למעצר כדי ליטול את סכנתם; כלפי אחיותיהם, כלפי בני משפחה אחרים, כלפי עדים וכלפי בני הציבור, בין שהעידו במשפט ובין שלא העידו. גם התנהגותם של המשיבים מס' 1 ו3- בשעה שבאו השוטרים לעוצרם מלמדת על אופיים האלים והמסוכן ועל כך שלא די בחלופה.

3.יצויין כי ביום 21.11.99 הגישה המדינה כתבי אישום נגד אימם של המשיבים, אח אחר ואחות אחרת המייחס להם עבירות של סחיטה באיומים, שיבוש מהלכי משפט, הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות, הדחה בעדות, הטרדת עד בנסיבות מחמירות, איומים, לרבות איום ברצח, היזק לרכוש. לפי הנטען השפיעו על אחת האחיות לכתוב מכתב שבו חזרה בה מעדותה וכן ניסו להשפיע על אנשים נוספים בענין המשפט. מעשים אלה נעשו על ידי בני משפחה אחרים ולכאורה לא נעשו ביוזמתם של המשיבים, אולם הם מראים כי בני המשפחה נחלצו לעזרת המשיבים ואין הם נרתעים ממעשים אלימים כדי להשיג את מטרותיהם. יש בכך משום חיזוק עקיף, אמנם לא כבד משקל, לחשש הנזכר.

4.במצב דברים זה - אפילו התארך המשפט בעטיו של הסניגור - יש לקבוע כי איזון ראוי של השיקולים הסותרים מצדיק את הארכתה של תקופת המעצר.

לפיכך אני מאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, החל ביום 7.12.99, או עד מתן פסק הדין בת"פ 238/99 של בית המשפט המחוזי בנצרת, הכל לפי המוקדם.