בש"פ 8118/00 מדינת ישראל נ. ריאד גבארה

בכתב האישום שהוגש נגד המשיבים נטען כי הם קשרו לגנוב כלי רכב מחברה להשכרה ואחר-כך לדרוש מבעליה תשלום עבור החזרת הרכוש. על פי שיטה זו גנבו המשיבים שבעה כלי רכב, שחמישה מהם הוחזרו לבעלים תמורת תשלום אותו גבו בתיווכו של אחר, ושני רכבים מכרו המשיבים לאחרים.

בכתב האישום נטען עוד כי במהלך חודש ינואר נגנב רכב נוסף מאותה חברה, והפעם היתה ההצעה שהעוררים יסכימו לחדול מגניבת רכביה של אותה חברה, תמורת תשלום של 100,000 ש"ח. לצורך זה נקבע מפגש, שבמהלכו נעצרו המשיבים על ידי שוטרים.

המשיבים נעצרו עד לתום ההליכים, ועתה, כאשר עומדים להסתיים תשעה חודשי המעצר מאז הוגש כתב האישום, עותרת המבקשת להארכת המעצר ב90- ימים נוספים, ולכך מתנגד ב"כ המשיבים.

תיק זה היה אמור להישמע בפני כב' השופט עמיחי דוויק המנוח, אך הדיון נדחה מחמת מצבו של השופט באותה עת. מי שהחליפה אותו, כב' השופטת נ' אחיטוב, תבל"א, עשתה ככל שלאל ידה כדי לקדם את ההליך וקיימה מאז חודש ספטמבר מספר ישיבות, ובישיבה שנקבעה לסוף חודש נובמבר 2000 עומדת המבקשת לסיים את ראיותיה.

התארכותם של ההליכים בתיק זה לא נגרמה בעטיים של העוררים, אלא בעטיין של נסיבות טרגיות, שגם לבית המשפט לא היתה שליטה עליהם. החשוב לענייננו הוא שהמשיבים נמצאו בשעתו כמי שמסכנים את הציבור אם ינתן להם להלך חופשי, ומה שהיה נכון אז - נכון גם להיום. ובמילים אחרות, עילת המעצר בעניינם של המשיבים לא נס ליחה כתוצאה מחלוף הזמן, ועל כן דעתי היא שלא יהא זה נכון לשחררם בעוד ההליכים בעיצומם. אכן, מעצר ממושך מן הסוג שבו שוהים המשיבים, הינו מכביד וצריך לעשות הכל כדי למנוע מצב דומה, אך בסופו של דבר לא מצאתי שהשיהוי נגרם בעטיו של מחדל זה או אחר אלא מכורח הנסיבות שלא ניתן היה לצפותן.

מכאן החלטתי להורות על מעצרם של המשיבים למשך 90 ימים, ` החל מיום 16.11.00 או עד למתן פסק הדין בת"פ 40049/00 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, הכל על פי המוקדם.