בש"פ 8119/04 סלים אבו עמרה נ. מדינת ישראל

1.על העורר – ועל נאשם נוסף (להלן – "הנאשם הנוסף") - הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בבאר שבע המייחס להם עבירות של קשירת קשר לפשע, התפרצות לדירה, סחיטה בכוח ושוד בחבורה. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, קשרו העורר, הנאשם הנוסף ואנשים נוספים (שכולם יחד יכונו להלן – "השותפים") קשר לביצוע שוד בבית מגורים. ביום האירוע התפרצו השותפים לבית מגורים בעיר אופקים, שדלתו לא היתה נעולה, ללא רשות הבעלים, תקפו קטין (להלן – "המתלונן") ששהה בחדרו בבית המגורים, היכו אותו, חנקו אותו וקשרו את ידיו. השותפים אילצו את המתלונן להוביל אותם לכספת שהיתה בבית ולמסור להם את הקוד לפתיחתה ולאחר מכן נטלו מתוכה שיקים בסכום של 61,000 ש"ח, פנקס שיקים ורישיון לאקדח. כל זאת תוך שאחד מן השותפים דורך על צווארו של המתלונן שהופל לרצפה. כתוצאה ממעשי האלימות נגרמו למתלונן חבלות בפניו, שפשופים בצוואר הקדמי ובחזה העליון. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת ו' מרוז), בהחלטתו מיום 23.8.04, הורה לעצור את העורר וואת הנאשם הנוסף עד תום ההליכים.

העורר עורר על ההחלטה.

2.בכתב הערר ובטיעוניו לפני טען בא כוח העורר כי אין ראיות נגד העורר, אף לא לכאורה; ולחילופין, כי קיים כרסום מהותי בחומר הראיות המצדיק את שחרורו של העורר בתנאים מגבילים. לטענת בא כוח העורר, נתפס העורר במקום המרוחק 35 ק"מ ממקום האירוע, ברכב בצבע שונה מזה שעליו דיווח המתלונן וכן כי איכון שיחות הטלפון הנייד של העורר שברשות המשטרה, המצביע על מיקומו של מכשיר הטלפון בעת ביצוע העבירה, אין בו כדי להעיד על מיקומו המדויק של העורר. כמו כן יש לו משקל ראייתי קטן הואיל ולפי תרשומת השיחות עולה כי בוצעו שיחות מן המכשיר גם אחרי מעצרו של העורר. בא כוח העורר הוסיף וטען כי לבושו של העורר בשעה שנעצר אינו תואם את התיאור שמסר המתלונן וכי במסדר זיהוי שנערך למתלונן לא עלה בידיו לזהות מי מהנאשמים אף על פי שבהודעתו הראשונה טען כי יוכל לזהות שניים מתוקפיו. כמו כן טוען הוא כי גרסתו של בעל הרכב שבו נתפס העורר תמוהה ואינה מתיישבת עם טבע הדברים והגיונם. לעניין נסיבותיו האישיות של העורר טען בא כוח העורר כי העורר אדם צעיר – כבן 22 שנים - ללא עבר פלילי וכי לא ניתן לייחס לו מסוכנות שאינה ניתנת לנטרול בחלופת מעצר.

3.הראיות נגד העורר הן ראיות נסיבתיות. הראיה העיקרית הראשונה העומדת נגדו היא כי העורר והנאשם הנוסף נתפסו ברכב מסוג ג'יפ שבו נמצאו כפפות, שעל אחת מהן נמצאו עקבות דמו של המתלונן וכן מכשירי טלפון ניידים שחלקם של העורר. הראיה העיקרית השניה היא איכון השיחות בטלפון הנייד שבבעלות העורר שלפיו נמצא כי בזמן העבירה היה המכשיר בעיר אופקים, סמוך לזירת העבירה. עוד יצוין כי המתלונן לא זיהה את העורר כאחד מתוקפיו.

סבורני כי לא די בראיות אלה, ובמיוחד כאשר במערך השיקולים נשקלים עברו הנקי של העורר וגילו הצעיר, כדי לצוות על מעצרו עד תום ההליכים וניתן להסתפק בחלופות למעצר.

4.לפיכך אני מורה להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי שיקבע מה חלופת המעצר הראויה שיש בה כדי להפיג את המסוכנות וכן את הערובות הכספיות הנאותות.