בש"פ 8119-23 בש"פ 8119-23

לפניי ערר על החלטות ביניים שונות שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים במ"ת 8520-08-23 (החלטות מהימים: 6.9.2023, 17.10.2023, 2.11.2023, 5.11.2023, 6.11.2023 ו-9.11.2023, שניתנו על ידי כב' השופטת עינת אבמן-מולר) בקשר להליך הטיעון בעניין הראיות לכאורה. בהינתן שמדובר בהחלטות ביניים, שרובן ככולן בענייני פרוצדורה המצויים בשיקול דעת המותב הדן בהליך המעצר, לא מצאתי כי קיימת הצדקה להתערב בהן.

יחד עם זאת, למען הסר ספק, רואה אני לנכון להבהיר את שני העניינים הבאים: ראשית, אי הגשת עיקרי טיעון לעניין הראיות לכאורה (להלן: עיקרי הטיעון) אינו יכול להוות בסיס לקביעה כי העורר מסכים לקיומן של ראיות לכאורה; שנית, בהינתן האופן התמציתי בו נוסחו טיעוני המדינה לעניין הראיות לכאורה בבקשה למעצר עד תום ההליכים מזה, וסדר הגשת עיקרי הטיעון שקבע בית המשפט קמא מזה, היקף עיקרי הטיעון שיגיש ב"כ העורר נתון לשיקול דעתו המקצועי, כך שככל שיבקש מטעמים כאלה או אחרים לנסחם באופן תמציתי, ולהרחיב בטיעוניו בעל-פה, לאחר שהמדינה תטען בעל-פה לקיומן של ראיות לכאורה – שמורה לו הזכות לעשות כן.

בכפוף לאמור, הערר נדחה.