בש"פ 8123/98 פאיז עיאש נ. מדינת ישראל

זהו ערר על מעצר עד תום ההליכים.

1.העורר הועמד לדין בעבירות של אינוס, מעשה סדום, מעשה מגונה, החזקת סם לשימוש עצמי, וכל זאת בהקשר לפרשה שהתרחשה בדירתו, אליה עלה העורר יחד עם המתלוננת.

השניים נפגשו באקראי והמתלוננת עלתה לדירה על מנת לקבל מן העורר סם בהיותה צורכת סמים ולאחר שהעורר שאל אותה אם היא משתמשת בסמים והציע לה לבוא עימו, כאמור.

לטענתו הבטיחה לו המתלוננת, שהיתה יצאנית, שרותי מין תמורת הסם, בו אכן השתמשו השניים בתוך הדירה.

2.מכאן ואילך קיימות שתי גרסאות, זו של העורר, לפיה קיימה עמו המתלוננת יחסי מין מרצון, ורק לאחר מכן ברחה מן הדירה, וזו של המתלוננת הטוענת, כי העורר התנפל עליה, הפעיל כוח, אנס אותה, היכה אותה עד שהצליחה לברוח ערומה מן הדירה, כשהוא משליך אחריה את בגדיה.

3.הנסיבות המיוחדות של מקרה זה נעוצות בכך שהמתלוננת חולה במחלת נפש פעילה הגורמת לה מעת לעת הפרעות בתפיסה, דמיונות שוא, פרצי תוקפנות ועוד. מפאת מחלתה, האשימה היא לא פעם אחים שטפלו בה במהלך אשפוזה בביצוע מעשי אינוס בה.

בית המשפט המחוזי היה ער לבעייתיות המיוחדת של המקרה שבפניו. הוא ניתח בצורה מקפת, מפורטת ומעמיקה את כל הטענות והעובדות שהיו לפניו, הזהיר עצמו לנהוג בזהירות רבה בגרסת המתלוננת והגיע למסקנה, כי הפער בגרסאות שני המעורבים איננו מכרסם וממוטט את גרסת המתלוננת, גם כשלוקחים בחשבון את מחלתה ואת תלונותיה בעבר. זאת ועוד, השופט המלומד מנה אחד לאחד סממנים חיצוניים התומכים בהודעתה של המתלוננת, ביניהם מצא תמיכה לגרסתה בדברי העורר עצמו.

על סמך כל אלה קבע השופט, כי קיימות ראיות לכאורה, שיש בהן כדי להוכיח את האשמות המיוחסות לעורר.

4.אכן, כפי שקבע השופט קמא, חולה נפש אינו פסול לעדות, ולמחלתו השפעה בעיקר לעניין משקלה של עדותו.

עם זאת הביע בית המשפט הרהורים באשר לספקות העולים, אשר על בית המשפט, שישמע את המשפט, יהיה להכריע בהן.

5.הסניגור המלומד טען, כי מדובר בעדות בלתי קבילה וכי לאור מחלתה של המתלוננת והביטויים החיצוניים של מחלה זו, העולים מהתיק הרפואי שלה בבית החולים לחולי נפש, קיים סיכוי של ממש שעדותה לא תתקבל כלל. לפיכך, לטענתו, הסיכון שהעורר ימצא במעצר מיותר גובר על הסיכוי שיורשע.

6.לאחר שעיינתי בכל החומר שהוגש ושמעתי טיעוני באי כוח הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, שאכן קיימות ראיות לכאורה נגד העורר. אם תתקבל עדותה של המתלוננת בבית המשפט כעדות מהימנה ואם ימצא בית המשפט לתת לה משקל ראוי, וכך גם לחיזוקים האחרים המצויים בחומר החקירה, יש סיכוי סביר שהעורר יורשע.

7.השאלה הקשה, שלא עלי לתת מענה לה, אלא על בית המשפט שישמע את המשפט היא, אמינותה של המתלוננת ושל תאור העובדות על ידה. כל שניתן לומר, מבלי להיכנס - בשלב זה - לשאלות של אמינות והתרשמות היא, שהודעתה של המתלוננת בעייתית ושברירית בגלל הנסיבות הבלתי שגרתיות של המקרה.

8.העורר הוא כבן חמישים שנה ולו עבר פלילי עשיר הקשור בסמים ובעבירות אחרות הקשורות, ככל הנראה, בהיותו צרכן סמים. אין בעברו עבירות של אלימות או עבירות מין.

9.לאור האמור לעיל נראה לי, כי במסגרת חובתנו לבדוק בכל מקרה חלופת מעצר, ועל אף שבעבירות מין מן הסוג הנדון מועדף המעצר על פני כל חלופה כדי למנוע את מסוכנתו של הנאשם לציבור, ניתן במקרה זה להשיג את תכלית המעצר על ידי חלופה מתאימה, אם ישנה כזו. החלופה צריכה להיות "מעצר בית" מלא ותנאים אחרים, כפי שימצא בית המשפט המחוזי לנכון לקבוע. על החלופה להיות כזו שתמנע אפשרות של מגע בין העורר לציבור, והדבר יובטח על ידי ערבויות או ערבים מתאימים או השניים יחד. אם לא תימצא חלופה הולמת, ישאר העורר במעצר.

10.הערר מתקבל במובן זה שהתיק מוחזר לבית המשפט המחוזי, לשם בדיקת חלופה אפשרית כאמור.

עד למתן החלטה אחרת ישאר העורר במעצר.