בש"פ 8126/10 מחמד סבייח נ. מדינת ישראל

בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ז' הוארי) מיום 5.10.10, במסגרת מ"ת 38284-09-10, לפיה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

כתב האישום

1.

על פי האמור בכתב האישום הראשון, ספאא סולימאן (להלן:" ספאא ") הינה תושבת העיר בועיינה נוג'ידאת. בין ספאא לבין העורר שררה היכרות על רקע קשרי ידידות בין אשתו של העורר לבין ספאא.

2.

ביום 13.9.10, התקשרה ספאא לעורר וביקשה ממנו הלוואה. העורר נתן לספאא 1,000 ש"ח כהלוואה, ובתמורה, ביקש ממנה להגיע למחסום "בזק" שליד בית שאן (להלן:" המחסום "), על מנת להעביר עבורו שקית מתחומי הרשות הפלסטינית אל תוך ישראל.

3.

ביום 14.9.10, בסמוך לשעה 16:00, הגיעה ספאא ברכב מסוג שברולט לפגישה עם העורר בכפר תבור, שם הורה לה העורר לנסוע לישוב "ברדלעע" שבתחומי הרשות הפלסטינית, לקנות שם ירקות, להעמיסם ברכב ולנסוע למחסום. משהגיעה ספאא לקרבת המחסום, הכניס העורר לתוך הרכב שקית ובה נשק התקפי מאולתר וכדורים, והורה לה להסיע את השקית דרך המחסום אל תוך תחומי ישראל. בתמורה הבטיח העורר לספאא סכום של 20,000 ש"ח, בנוסף להלוואה.

4.

ספאא נעצרה על ידי השוטרים במחסום, ובחיפוש שנערך ברכב נמצא הנשק.

5.

במעשיו האמורים לעיל, ייבא העורר נשק וכן נשא, בשיתוף עם ספאא, נשק והובילו בלא רשות להחזיקו. כן קשר העורר עם ספאא לביצוע עבירה מסוג פשע.

6.

הוראות החיקוק בהן הואשם הן כלקדמן: עבירות בנשק – לפי סעיף 144(ב2) וסעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:" החוק "); קשר לפשע – עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק.

7.

על פי האישום השני, עובר ליום 16.9.10, החזיק העורר בביתו רובה מאולתר היורה חיצים. הרובה נתפס על ידי שוטרים, בחיפוש שנערך בביתו ביום 16.9.10. במעשיו האמורים החזיק העורר בנשק, בלא רשות להחזיקו.

8.

הוראות החיקוק בהן הואשם באישום השני: עבירות בנשק – לפי סעיף 144(א) לחוק.

השתלשלות הליכים קודמים

9.

עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים ובה נטען, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו.

(א) לעניין עילת המעצר נטען, כי כנגד העורר קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21 (א)(1)(ג)(4)לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: " חוק המעצרים "), כמו כן קמה עילת מעצר כנגד העורר מכוח סעיף 21 (א)( 1) (ב) לחוק המעצרים, שכן העורר סיכן במעשיו, תוך תכנון קר ומחושב, את בטחון תושבי מדינת ישראל ואזרחיה, בכך שהעביר נשק בלתי חוקי אל תוך גבולות ישראל. לעורר עבר פלילי בעבירות מגוונות, ואף הרשעה קודמת משנת 1997, בעבירה של ייצור וייבוא נשק, בגינה ריצה עונש מאסר בן שבע שנים. על כן טענה המשיבה, כי אין כל חלופה שיש בה להבטיח את מטרת המעצר.

10.

בדיון שהתקיים ביום 3.10.10 הגישה באת כוח המשיבה את טיעוניה בכתב. מנגד, טען בא כוח העורר כי לא קיימות ראיות לכאורה. בית המשפט, לאחר שסקר את מכלול הראיות שהובאו בפניו, סבר כי בראיות לכאורה שבחן, קיים הפוטנציאל להביא להרשעתו של העורר בעבירות המיוחסות לו.

11.

בית המשפט קבע, כי אין ספק שעבירות הנשק בהן מואשם העורר, מקימות עילת מעצר לפי סעיף 21 (א)(1)(ב) לחוק המעצרים, מאחר והעורר, תוך תכנון קר ומחושב, סיכן במעשיו את בטחון תושבי מדינת ישראל ואזרחיה, בכך שהעביר נשק בלתי חוקי לתוך מדינת ישראל. בנוסף, מתגבשת עילת מעצר סטאטוטורית על פי סעיף 21 (א)(1)(ג)(2) וסעיף 35(ב) לחוק המעצרים.

12.

בית המשפט ציין כי משפטו של העורר בתחילת דרכו. כן קבע, כי נסיבות המקרה, כפי שעולות לכאורה מהראיות הגולמיות מלמדות, כי העורר הינו הרוח החיה, היוזם והמתכנן של העבירות ועבורו הועבר הנשק, ואילו ספאא, גם אם עצמה עיניה על אף חשדה שהיא מעבירה חפץ לא חוקי, חלקה בעבירה קטן בהרבה מחלקו של העורר, ועוצמת המסוכנות הנשקפת ממנה פחותה מזו של העורר. בהינתן כל האמור, קבע בית המשפט כי אין כל מקום להשוואה בין ספאא לבין העורר. אשר על כן, הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

הטענות בערר

13.

בדיון לפניי, ולאחר ליבון הראיות, הסכים בא כוח העורר לכך שיש ראיות לכאורה לגבי האישום הראשון. לגבי האישום השני טען, כי אין בינתיים חוות דעת מומחה שמדובר בנשק.

14.

טענתו המרכזית של העורר היא כי בית המשפט לא בחן חלופת מעצר, בדומה לספאא. לשיטת העורר הוא מנהל חייו באורח נורמטיבי, עובד כ-5 שנים במקום עבודה מסודר לפרנסתו ולפרנסת משפחתו, ואין עיסוקו בפלילים. הוא טוען גם כי ספאא היא הנאשמת המרכזית וכשם שהיא שוחררה לחלופת מעצר, כך יש להורות גם לגביו.

על כן, מבקש העורר להורות על שחרורו בתנאים מגבילים, אף אם לשם כך יפנה את העורר לשירות המבחן, לבחינת חלופת מעצר הולמת ואפקטיבית.

דיון והכרעה

15.

לא אוכל להיעתר לערר זה. מסוכנותו של העורר עולה מעצם המעשה, ועברו הפלילי, עליו עמד בית המשפט המחוזי, מראה כי הסכנה רבה היא. אין כל יסוד לטענה כי ספאא היא המעורבת המרכזית. על פי מכלול החומר עולה כי העורר הוא שהשפיע על ספאא לעשות את מה שעשתה, בתמורה לסכום נכבד. אין להשוות בין המסוכנות של השניים. ספאא הודתה והורשעה, וממתינה לגזר דינה. עניינה שונה מזה של העורר.

16.

דברי בית המשפט, הן לגבי עילת המעצר והן לגבי השוני בין העורר וספאא מקובלים עלי, ואני דוחה את הערר.