בש"פ 814/97 באבו טאיק(אלי) נ. מדינת ישראל

1.כנגד העורר הוגש בשעתו - 17.5.96 - לבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום (ת.פ. 79/96), בו יוחסה לו עבירה של נסיון לרצח לפי סעיף 305 לחוק העונשין, התשל"ז1977-, בכך שניסה להמית את חברתו לחיים, יפה מאיוסט (להלן: המתלוננת), בדקירות סכין.

עם הגשת כתב האישום, נתבקשה החזקתו של העורר במעצר עד תום ההליכים. בית המשפט נעתר לבקשה והורה בהתאם; והערר שהוגש לבית משפט זה נדחה (בש"פ 5524/96).

2.ביום 9.10.96, כחמישה חודשים לאחר הגשת כתב האישום, חתמה המתלוננת בפני עו"ד מ. סלצ'ובסקי על תצהיר, לפיו היא חוזרת בה מן הגירסה שמסרה לחוקרי המשטרה סמוך לאחר המעשה, בה הצביעה על העורר כמי שדקר אותה. גירסתה החדשה של המתלוננת היא: כי אין היא יודעת מי בקש להמיתה בדקירות סכין; וכי הצבעתה על העורר כמי שדקר אותה, נעשתה מחמת טעות שהיתה נעוצה במצבה הפיסי והנפשי בשעת המעשה וסמוך לאחריו.

בעקבות מתן התצהיר, נחקרה המתלוננת במשטרה וחזרה שם על תוכנו.

3.לנוכח האמור בתצהיר, הוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה, בקשה לעיון חוזר במעצרו של העורר; כאשר הכל מסכימים, שעדותה של המתלוננת היתה והינה הראיה המרכזית להוכחת אשמתו של העורר.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לשחרר את העורר ממעצרו לנוכח גירסתה החדשה של המתלוננת. עמדה זו של בית המשפט המחוזי נעוצה בכך, שגירסתה הראשונה של המתלוננת התחזקה בהתנהגותו של העורר לאחר המעשה; ואילו גירסתה החדשה - מעוררת תמיהות על פניה ומקום בירור מהימנותה במסגרת הדיון על פי כתב האישום. מכאן הערר שבפני.

4.האזנתי בקשב רב לטענותיהם הסדורות של ב"כ של העורר - עוה"ד עזריה ולוי - אך לא מצאתי עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

על פני הדברים, משתלבת גירסתה הראשונה של המתלוננת בפסיפס הראיות, שמכוחו הוגש כתב האישום; וגירסתה החדשה -, שנמסרה חודשים ארוכים לאחר הגשת כתב האישום - מעוררת תמיהות הנוטלות ממנה את כוחה לכרסם באמיתותה של הגירסה הראשונה.

לענין החזקתו של נאשם במעצר עד תום ההליכים די בקיומה של תשתית ראייתית לכאורית להוכחת האשמה המיוחסת לו; ותשתית כזו קיימת במקרה דנן, גם לנוכח השינוי שחל בעמדתה של המתלוננת - הגירסה החדשה "נכבשה" עת ארוכה; ועל פניה, מקורה במצוקת הרגשות שמצאה בה את עצמה המתלוננת - אם שלושת ילדיו של העורר - לנוכח מעצרו המתמשך של האחרון.

אכן, בנסיבות הענין, המקום לבירור כוחה הראייתי של הגירסה החדשה הוא במהלך הדיון במשפט; ואילו לענין ההחזקה במעצר, נותר כוחה של הגירסה הראשונה שמסרה המתלוננת ימים ספורים לאחר המעשה, כפי שהיה.

הערר נדחה.