בש"פ 8141/01 עדנאן עבדאללה נ. מדינת ישראל

1.העורר הועמד לדין בארבעה אישומים בהם הוא מואשם במעשה מגונה בנסיבות אינוס, מעשה מגונה בנסיבות מחמירות, ניסיון לביצוע מעשה סדום, תקיפה הגורמת חבלה ממשית ואיומים. חלק מהעבירות מתייחסות למספר אירועים.

הרקע לכתבי אישום אלה הוא מעשים מיניים המיוחסים לעורר, כבן 37, שבוצעו בבית המעצר באבו-כביר, בעציר כבן 19 שנמצא בתא יחד עימו.

בהחלטה מיום 14.10.01 הורה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט צ' גרופינקל) על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.מספר טענות בפי הסניגור נגד החלטה זו. טענתו הראשונה היא, כי ההחלטה ניתנה על אתר מבלי שהשופט בדק את חומר הראיות ומבלי להצליבן, כנדרש על-פי ההלכה שיצאה מלפני בית משפט זה, על מנת לקבוע קיומן של ראיות לכאורה. לפיכך, ביקש הסניגור להחזיר את התיק לערכאה הראשונה על מנת שתשוב ותטפל בסוגיית המעצר עד תום ההליכים מלכתחילה. אין ממש בטענה זו. בית המשפט רשאי - על פי הטיעון שבפניו - להחליט אם ועד כמה עליו לבדוק את חומר החקירה.

בעניינו, ציין בית המשפט, כי עילת המעצר העיקרית נעוצה באירועים מ9.01- וכי חומר הראיות נסמך בעיקר על הודעות שמסר המתלונן וכי די בחומר זה בשלב זה על מנת לקשור את העורר לעבירות המיוחסות לו ולהוות תשתית ראייתית לכאורית מספקת להוכחת ההאשמות. בית המשפט היה ער לכך שהעורר מכחיש את ההאשמות ושעצירים אחרים שהיו בתא לא אישרו את דברי המתלונן בדבר המעשים שנעשו בו, אלא שראה בכך התחמקות מוכרת של עצירים שותפים לתא מלהעיד כנגד שותף אחר לתא. בית המשפט ציין, כי בשלב זה, אין בית המשפט רואה ושומע את העדים ואין הוא מתרשם מהם אלא בית המשפט שישמע את התיק הוא שיתרשם מעדות המתלונן ומן העדויות האחרות ויקבע את מהימנותן ואת משקלן.

3.עולה מהחלטת השופט כי הוא נתן את דעתו לכל הטענות העולות מדברי ב"כ הצדדים והתייחס אליהן. צדק בית המשפט באומרו שדי בהודעותיו של המתלונן כדי להוות תשתית ראייתית לכאורית להוכחות אשמתו של העורר, שאם בית המשפט יאמין למתלונן, די בכך כדי להרשיע את העורר ללא צורך בחיזוקים ובודאי לא בסיוע. עם זאת יצוין, כי קיימים חיזוקים לדברים שנאמרו על ידי המתלונן הן בהתנהגותו הוא בסמוך לאחר המעשים עליהם התלונן והן במצבו באותה עת. על כל פנים, אינני מוצאת כל סיבה להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי. בית המשפט עשה מלאכתו נאמנה, אם כי זו ניתנת לביקורת שיפוטית של בית משפט זה, הבודק לא רק אם יצאה שגגה מלפני בית משפט קמא - ולא מצאתי כי יצאה כזו - אלא בודק באופן עצמאי, ככל שהוא מוצא לנכון לעשות כן, את התשתית הראייתית הקיימת בתיק החקירה.

5.אשר לטענות הטרומיות, צדק השופט קמא בקובעו כי הטענות בדבר צירופם של האישום השלישי והרביעי שלא כדין, תישקלנה על-ידי ההרכב שידון בתיק לגופו. שאלות אלה אינן צריכות הכרעה בערר זה. אשר לאישום השלישי שהוגש לבית משפט השלום ונמחק וצורף לכתב האישום הנדון, התברר כי מלכתחילה לא היתה סמכות לבית משפט השלום ולכן נמחק שם וצורף לכאן. יצוין כי האישומים השלישי והרביעי עומדים על כנם לצורך החלטה לעניין מעצר עד תום ההליכים, בין הם מצורפים לכתב האישום שבפנינו ובין אם הם נמצאים בכתבי אישום נפרדים ואף בבית משפט אחר. אשר לאישום הראשון והשני, אלה אכן מגלים עבירה, הן מן הטעם שניתן על-ידי בית משפט קמא והן על-פי התיקון שבסעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז1977-. לפיכך, אין בטענות המקדמיות כדי להועיל לעורר כנגד הבקשה למעצרו עד תום ההליכים נגדו.

6.אשר למסוכנותו של העורר, זו עולה מסוג העבירות וטיבן ומן הסיטואציה בה בוצעו העבירות, כשהוא נתון במעצר יחד עם אחרים ומפיל את אימתו, סמכותיותו, שתלטנותו, גילו ואישיותו העבריינית העולה מתוך הרשעותיו הקודמות, על אחרים. כל זאת, לפי המיוחס לו, תוך ניצול נער שזה לו מעצרו הראשון, לשם סיפוק יצריו וצרכיו המיניים. זאת ועוד, קופה של שרצים תלויה לו לעורר מאחורי גבו ורובה ככולה קשורה בעבריינות אלימה ובעבריינות מין לאורך שנים וככל הנראה כדרך חיים.

לאור האמור נדחה הערר.