בש"פ 8163/03 אחסאן חמד נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בנצרת בעבירה של קשירת קשר לביצוע רצח. עם הגשת כתב האישום, ולאחר דיון, הורה בית-המשפט על שיחרורו של העורר ממעצר בתנאים מגבילים אלה ואחרים, בהם "מעצר בית" מלא בביתם של ביתו וחתנו בבאקה אלגרביה. טענת העורר היא כי תנאי השיחרור ממעצר שהושתו עליו מכבידים הם ללא הצדקה, ולעניין זה קראתי טענות שהעלה על הכתב והוספתי ושמעתי טענות על-פה מפי בא-כוחו.

טענתו העיקרית של בא-כוח העורר היא כי לא הוצגו לפני בית-משפט קמא ראיות לכאורה למעורבותו של העורר באותו קשר לרצח המיוחס לו. בא-כוח העורר ניתח לפני את הראיות המפלילות, לטענת התביעה, את העורר, וביקש לשכנעני כי אין בהן כדי לסבך את העורר בנטען נגדו. אינני מסכים לטענות אלו. לא נדע, כמובן, מה יהא לעת המשפט, אך לעת הזו הובאו, לדעתי, ראיות במידה מספקת כדי לסבך את העורר בנטען נגדו. העורר מואשם, כאמור, בקשר לביצוע רצח, אך נזכור כי בעקבות אותו קשר נרצחו שני אנשים. אין לי אלא להסכים לקביעתו של בית-המשפט המחוזי כי "קיימת תשתית ראייתית לעבירה של קשירת קשר". בית-משפט קמא סבר, כי "עוצמת הראיות הינה חלשה", ומשלא הוגש ערר על שיחרורו של העורר ממעצר, שוב לא אדרש לאמירה זו בנושא הראיות.

אני דוחה אפוא את טענת העורר באשר לאי קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה.

על קיומה של עילת מעצר אין צורך להרחיב דיבור, והעורר יכול להשתבח בליבו שבית-משפט קמא הורה על חלופת מעצר. נזכור שהמדובר במלחמת דמים בין שתי משפחות - מלחמה שגבתה כבר חייהם של כמה וכמה מבני שתי המשפחות - וחשיית בית-משפט נוכח מציאות זו לא תתקבל כראויה.

תוך כדי "מעצר הבית" ביקש העורר כי יותר לו לבקר אצל רופא השיניים שלו, לטיפול בו. בקשתו הובאה לפני כבוד השופט הווארי - ונדחתה. על-כך עורר העורר, ולטענתו ראויהיה כי בקשתו תיענה בחיוב. קראתי את החלטתו של השופט הווארי ואין לי אלא לאמצה לי. בייחוד כך, שמכתבו של רופא השיניים מכתב סתמי הוא, ואף ניתן בלא שראה כלל את העורר. יש טיפול שיניים ויש טיפול שיניים. יש טיפול שיניים הסובל דחייה ויש טיפול שיניים שאינו סובל דחייה. לא נמצא לי, כמוני ככבוד השופט הווארי, כי בענייננו נדרש העורר לטיפול שיניים דחוף ומיידי, ואף לא שמענו כי אין העורר יכול לזכות בטיפול שיניים בבאקה אלגרביה.

לסיכום הדברים נזכיר כי לעורר 28 הרשעות קודמות בעבירות אלימות למיניהן, וכי אך בחודש נובמבר 1994 נדון למאסר בפועל לעשר שנים בשל החזקת סמים מסוכנים. מסוכנותו של העורר מסוכנות של ממש היא, אפוא. מסקנתי מכל האמור היא כי יש לדחות את הערר.

דבר אחרון: תפקידו של העורר במסכת העבירות המיוחסות לנאשמים בכתב האישום שהעורר הוא אחד משלושה-עשר נאשמים בו, מסכת קשה היא ביותר, מסכת היא של דם ואש ורצח ושינאת-תהום בין בני שתי משפחות. אלא שמעמדו של העורר מעמד שולי הוא בכל אלה. מעמדו של העורר מעמד הוא המחייב הגבלתו בתנועה לעת הזו, ואולם אם יתמשכו ההליכים והלכו עוד ועוד, אפשר תעמוד לו לעורר זכות לבקשה לעיון חוזר.

אני מחליט לדחות את הערר.

היום, כ' באלול תשס"ג (17.9.2003).

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

03081630_G02.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il