בש"פ 8173/01 האני ג'אבר נ. מדינת ישראל

נגד העורר תלוי כתב אישום בו הוא מואשם בארבעה אישומים בשרשרת עבירות שבוצעו במועדים שונים במהלך מספר חודשים. העבירות קשורות לגניבת רכב, סחר ברכב גנוב קבלת רכוש גנוב והחזקת נכס גנוב. הוא נעצר עד תום ההליכים נגדו ועצור כחמישה חודשים. עניינו של הערר בחלופת מעצר.

בית המשפט המחוזי ציין כי העבירות בהן הואשם העורר אינן יוצרות כשלעצמן חזקת מסוכנות ואף על פי כן מצא שלא להורות על חלופת מעצר. הטעמים לכך הם הרשעותיו הקודמות של העורר שעיקרן עבירות רכוש מאותן סוג וביצוע העבירות בהיותו מבצע עבודות שרות שהוטלו עליו לאחר הרשעה בעבירות דומות, כאשר העבירות בוצעו בחלקן ביום מתן גזר הדין, ובחלקן תקופה קצרה לאחר מכן. אחיו, שהבטיח בבית המשפט השלום לקראת גזר הדין לשקם את העורר, לא הצליח בכך, שכן סמוך לאחר מכן בוצעו שוב עבירות על ידי העורר. הסניגור הדגיש שאין דומה "מעצר בית" בפיקוח האח שהוא מורה, אדם נורמטיבי המוכן לקחת חופשה כדי לפקח בביתו על העורר, להבטחתו לאחר גזר הדין הקודם לשקמו.

אינני סבורה כי יש שוני מהותי בין השניים. האח, עם כל הרצון הטוב, לא יכול היה וספק אם יוכל לעצור בעד אחיו מלהפר את תנאי החלופה, ומלבצע עבירות נוספות. העורר מעל באמון שניתן בו. הוא גילה זלזול בחוק על-ידי מעשים חמורים שביצע, שהיו לו לאורח חיים ולא גילה תובנה לחומרת מעשיו. מעשים אלה פוגעים לא רק ברווחתם הכלכלית של הנפגעים אלא גם ברווחתם הנפשית, משבשים את החיים הסדירים, גורמים לנזקים, לאובדן כלכלי אישי וחברתי כאחד ואין להקל ראש בעבירות רכוש של גניבת רכב וגניבת חלקים ממנו לצורך מסחר בהם, בעיקר לגבי מי שככל הנראה מצא בכך דרך חיים ופרנסה.

הסניגור טען כי העורר חולה. לא מצאתי בסיס לכך בתסקירי שירות המבחן. על כל פנים, לא עולה כי יש מניעה מבחינת בריאותו להחזיקו במעצר. עוד טען הוא, כי העורר מופלה לרעה לעומת שותפים אחרים. שוני עיקרי בינו לבין האחרים, או אחד מהם, הוא עברו. שכן, אלמלא עבר זה, גם השופט קמא - כדבריו - מצא שהיה מקום לשקול בחיוב את שחרורו.

הערר נדחה.