בש"פ 8173/07 מדינת ישראל נ. וספי מסראווה

בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק הסדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 ב- 90 ימים מיום 2.10.2007.

כתב האישום שהוגש ביום 31.1.2007 מייחס למשיב עבירות של הפקרה לאחר פגיעה, נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה ללא תעודת בביטוח בת תוקף, נהיגה בזמן פסילה ביודעין ואי מסירת פרטים.

בכתב האישום נטען כי ביום 1.1.2007 נהג המשיב בכביש מספר 57 ממערב למזרח והתקרב לצומת כפר יונה. באותה שעה בכביש היציאה מכפר יונה, מימין לשמאל כיוון נסיעת המשיב, נסעה מכונית פרטית מסוג דייהו בה התנגש המשיב. כתוצאה מהתאונה ניזוקו שני כלי הרכב ונחבלה נהגת המכונית הפרטית מסוג דייהו. המשיב עזב את המקום ולא מסר פרטיו לנהגת הרכב הנפגע.

יחד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המבקשת הארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בבקשה נטען כי בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיב וכן העבירות בהן הואשם המשיב מקיימות עילת מעצר וניתן ללמוד על מסוכנות המשיב גם מעברו הפלילי הכולל שלוש הרשעות תעבורה, כאשר מעולם לא הוציא רישיון נהיגה וכי ביצע את המעשים המיוחסים לו בעת שהוא אסיר ברישיון.

בית המשפט לתעבורה קבע כי נוכח חומרת העבירות המיוחסות למשיב, הראיות לכאורה הקיימות, חומרת עברו הפלילי, והעובדה כי ביצע את המיוחס לו גם בהיותו אסיר ברישיון, מסוכנותו רבה וגבוהה מאוד.

בית המשפט בחן אפשרות של חלופת מעצר אך לא התרשם כי ניתן לשחרר את המשיב לחלופה ולהשאירו בידי מפקחים. לפיכך האריך בית המשפט את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

על החלטה זו ערער המשיב בפני בית המשפט המחוזי שקבע כי הצבר הראיות הקיימות בתיק מאפשר להשתית עליו צו מעצר עד תום ההליכים. נקבע כי לא נמצא פגם בהחלטת שופט בית המשפט השלום בהקשר לתשתית העובדתית עליה ביסס את החלטתו. לעניין שאלת המסוכנות, קבע בית המשפט כי הסיכון שאם ישוחרר המשיב מהמעצר ישוב ויטול לידו רכב ויסכן עוברי דרך הוא גדול דיו בכדי להצדיק את החלטת בית המשפט השלום. לפיכך דחה בית המשפט המחוזי את הערר.

ההקראה התקיימה בחודש ינואר. המשיב כפר בעובדות כתב האישום והתיק נקבע להוכחות ליום 3.5.2007. בית המשפט דחה את מועד ההוכחות בתיק ליום 10.6.2007. ביום 10.6.2007 החלו להישמע ההוכחות בתיק והעידו 3 עדי תביעה. בית המשפט קבע את התיק להמשך הוכחות ליום 1.7.2007.

ביום 1.7.2007 המשיכה פרשת התביעה והעיד עד אחד בלבד כיוון ששלושת העדים הנותרים לא התייצבו לדיון, ובית המשפט קבע את התיק להמשך הוכחות ליום 15.7.2007. ביום זה נשמעה עדותם של 2 עדי תביעה נוספים והתיק נקבע להמשך הוכחות ליום 15.8.2007. לנוכח העובדה כי עד התביעה האחרון מרבה להעדר מהארץ, ביקשה

המבקשת לקבוע מועד לשמיעת עדותו ליום 8.8.2007. ביום 8.8.2007 עקב אי מסירת מועד הדיון באופן אישי לבא כוח המשיב, ביטל בית המשפט את המועד וקבע כי המשך פרשת התביעה וההגנה ישמעו ביום 15.8.2007. ביום 15.8.2007 לא התייצב עד התביעה האחרון עקב שהותו בחו"ל ועל כן דחה בית המשפט את המשך פרשת התביעה ליום 6.9.2007.

ביום 6.9.2007 לאחר העדת עד התביעה האחרון נסתיימה פרשת התביעה. המשיב העיד ונקבע מועד להמשך פרשת ההגנה ליום 16.9.2007. ביום 16.9.2007 לא התייצב בא כוח המשיב והגיש באותו יום בקשת דחייה עקב אישפוז ממנו שוחרר ביום 3.9.2007. בית המשפט קבע כי התיעוד הרפואי אינו מצדיק את דחיית מועד הדיון אך עקב אי התייצבותו של בא כוח המשיב, דחה את המשך פרשת ההגנה ליום 23.9.2007. ביום 23.9.2007 לא זומן מתורגמן לשפה הערבית, ולפיכך נדחה סיום פרשת ההגנה ליום 7.10.2007.

בבקשה טוענת המבקשת כי נוכח מסוכנותו הרבה של המשיב, כפי שניתן ללמוד מהמעשים המיוחסים לו ומעברו הפלילי, ולנוכח השלב המתקדם אליו הגיע התיק, יש להאריך את מעצרו של המשיב ב- 90 ימים.

שמעתי את טענות הצדדים, הנחתי היא כי ניתן יהיה לסיים את פרשת ההגנה במועד שנקבע לעוד ימים אחדים – 7.10.2007. נוכח הנימוקים בהחלטות המעצר, ובשים לב לכך שהתיק עומד לפני סיום אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת מעצר ב-90 יום או עד לסיום משפטו של המשיב – לפי המוקדם.