בש"פ 8177/02 אסעד בן עליאן זועבי נ. מדינת ישראל

העורר הובא לדין בפני בית המשפט המחוזי בנצרת באשמת ביצוען של מספר עבירות של סחר בנשק, אחזקה נשיאה והובלה של נשק, וכן החזקת נכס החשוד כגנוב. בפרק העובדתי נטען, כי החל מחודש יולי 2001 סחר העורר, במספר הזדמנויות, בכמות של כ- 12,000 כדורים אשר נגנבו מצה"ל וממקורות אחרים, ונמכרו לתושבי הרשות הפלשתינית. ראיות המשיבה עתידות להתבסס על עדותו של מי שנטען כי היה שותפו של העורר למעשי העבירה, חוסיין צוואפטה, וכן הודעותיו של מדובב אשר שוחח עם העורר בתא המעצר, ושמע מפיו הודאה חלקית וכן על הכרתו עם חוסיין צוואפטה, היכרות אותה הכחיש העורר בחקירתו. על מנת להשלים את נושא ההכרות בין השניים נוסיף, כי במסדר זיהוי תמונות זיהה חוסיין את העורר ומסר פרטים אודותיו, פרטים אשר לכאורה אמורים להיות ידועים רק למי שמכיר את העורר הכרות קרובה.

לנוכח כל אלה נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המשיבה, וביום ג' בתשרי התשס"ג (09.09.02), הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בהחלטה זו עוסק הערר שבפני, ובא כוחו המלומדת של העורר, עו"ד ל' זחאלקה, חזרה על הטענות שהשמיעה ההגנה בעניינו של שולחה בפני בית המשפט המחוזי. על פי השקפתה, מהראיות עולות תמיהות, ולחילופין, גם אם קיימת תשתית של ראיות, וגם אם מתקיימת עילת מעצר, היה בית המשפט המחוזי מצווה לבחון את האפשרות לעשות שימוש בחלופת מעצר.

בחנתי את טענותיהם של באי כוח הצדדים, גם אלו שנשמעו בפני בית המשפט המחוזי, ולא מצאתי מקום להתערבותי. אני שותף לדעתה של השופטת המלומדת של בית משפט קמא, לפיה בידי המשיבה ראיות אשר יכולות לשמש בסיס להרשעת העורר בעבירות המיוחסות לו. כאמור, אלו מתבססות על עדותו של חוסיין צוואפטה, ודברים שאמר העורר בפני הדובב, ואפשר שבאלה לבדם יהיה די להכריע את הכף לחובת העורר.

העבירות אשר יוחסו לעורר הן עבירות ביטחון, ובתור שכאלה הן מקיימות עילת מעצר סטטורית. אך גם ללא ההסדר שבחוק, נכון היה לקבוע כי מתקיימת בעניינו של העורר עילת מעצר, הואיל וזו המסקנה המתבקשת מאספקתם של אלפי כדורים העלולים להיות מופנים, ואולי כבר הופנו, כלפי אזרחי ישראל.

שאלה נוספת היא כמובן, אם יש מקום לנקוט בעניינו של העורר בחלופת מעצר, ואני שותף לדעתה של הערכאה הראשונה כי יש להשיב על שאלה זו בשלילה. מדובר במעשים בעלי חומרה מופלגת המסכנים את שלום הציבור, והאפשרות שהעורר ימשיך במעשים אלה אם ישוחרר, היא סכנה מוחשית. לנוכח כל האמור דינו של הערר להידחות, וכך אני עושה.