בש"פ 8177/12 מחמוד אלקדיים נ. מדינת ישראל

1.

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 8.11.2012

(מ"ת 50133-07-12, השופט צ' קאפח ) שדחתה את בקשת העורר לעיון חוזר בהחלטה לעוצרו עד תום ההליכים, כך שישוחרר לחלופת מעצר.

2.

נגד העורר הוגש כתב אישום ביום 26.7.2012 ובו ארבעה אישומים אשר מייחסים לו את העבירות הבאות: 4 עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); 4 עבירות של שוד בנסיבות מחמירות (בחבורה ובשימוש בנשק), לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין; עבירות של פירוק חלק מרכב, לפי סעיף 413ד(ב) לחוק העונשין; עבירות של שינוי זהות של רכב, לפי סעיף 413ט לחוק העונשין; וסיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין.

3.

על פי עובדות כתב האישום העורר ואחרים קשרו קשר על מנת לבצע מעשי שוד בתחנות דלק בשעות הלילה המאוחרות. במסגרת הקשר נהג העורר ברכב והסיע את האחרים לכיוון תחנת הדלק. כאשר הגיעו לתחנת הדלק יצאו האחרים מהרכב כשפניהם מכוסות בכובע, חבושים בכפפות וחמושים בסכינים ואילו העורר המתין להם ברכב המונע. מיד כשהסתיים ביצועו של השוד נהג העורר לאסוף את חבריו לרכבו והם היו נמלטים יחדיו מן המקום. בתקופה שבין 1.7.2012 לבין 5.7.2012, במסגרת הקשר, פירק העורר שתי לוחיות רישוי מרכב חונה ללא רשות בעליו. לפני ביצוע כל שוד היה העורר מחליף את לוחיות הזיהוי ברכבו בלוחיות הרישוי הגנובות. בסיכומו של דבר, על פי הנטען, העורר וחבריו ביצעו ארבעה מעשי שוד שבמסגרתם מבצעי השוד איימו באלימות ואף נהגו באלימות במוכרים בתחנות דלק. העורר והאחרים נתפסו סמוך לאחר ביצועו של השוד הרביעי לאחר שעוררו את חשדו של שוטר אשר החל במרדף אחריהם. בהמשך, התווספו למרדף ניידות משטרה. העורר וחבריו סירבו לעצור ונסעו בפראות, נגד כיוון התנועה ותוך חציית צמתים כשאור הרמזור בהם הוא אדום. המרדף הסתיים כשרכבם של הנאשמים התהפך סמוך לצומת חולדה.

4.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים. ביום 14.8.2012 הסכים בא-כוחו של העורר לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר. בית המשפט נעתר לבקשתו ושלח את העורר לעריכת תסקיר מבחן בעניינו על מנת לשקול חלופת מעצר. הערכת שירות המבחן הייתה שהחלופות שהוצעו אינן יכולות לאיין את מסוכנותו של העורר ועל כן המליץ שלא לשחררו. על כן ביום 29.8.2012 שלח בית המשפט את העורר לתסקיר משלים על מנת לבחון אם ניתן לאיין את מסוכנותו באמצעות חלופת מעצר אחרת. סמוך לאחר שהוגש התסקיר המשלים ביום 19.9.2012 קיים בית המשפט דיון על שחרור העורר לחלופת מעצר. בית המשפט למד מהתסקיר המשלים כי העורר הוא בחור בן 20 ללא עבר פלילי, שהשלים 9 שנות לימוד והשתלב בשוק העבודה, ובשל משבר תעסוקתי שעבר נחשף לקבוצה עבריינית והושפע על ידה. שירות המבחן אפיין את העורר כחסר גבולות ואימפולסיבי וקבע כי המסוכנות הנשקפת ממנו היא בינונית. בית המשפט קיבל את המלצת שירות המבחן לחלופת מעצר הרמטית והדוקה. כן התרשם בית המשפט באופן חיובי משני המפקחים שהוצעו על ידי העורר, גיסו ואחותו, אך קבע כי הם אינם מספיקים לשם פיקוח עליו, ולפיכך ביקש מהעורר שיציג מפקחים נוספים. ביום 23.10.2012 החליט בית המשפט לשחרר את העורר לחלופת מעצר לאחר שהציג שתי מפקחות נוספות, בת דודתו ואחותו, אשר גם מהן הביע בית המשפט את שביעות רצונו. התנאים שהוצבו לשחרור העותר לחלופת המעצר היו: התחייבות עצמית של העורר וערבות צד ג' בסך 10,000 שקל כל אחת, הפקדה במזומן בסך 8,000 שקל, שהות העורר במעצר בית בכפוף לפיקוח לסירוגין של ארבעת המפקחים וכן חתימת כל אחד מהארבעה על ערבות בסך 10,000 שקל. בנוסף קבע בית המשפט כי העורר יהיה בפיקוח של שירות המבחן במשך חצי שנה.

5.

בית משפט זה קיבל את הערר שהגישה המשיבה על החלטה זו ודחה את בקשת העורר לשחררו לחלופת מעצר (בש"פ 7725/12, השופט ע' פוגלמן ). בית המשפט ביקש לבחון האם ניתן, מבחינה טכנית, להתקין איזוק אלקטרוני ביישוב קלנסואה בכלל ובמקום המיועד לחלופת המעצר המוצעת בפרט. באותו שלב, נמסר לבית המשפט כי הדבר אינו אפשרי מטעמים הקשורים לשירות קווי הטלפון ביישוב. עם זאת, הבדיקה לא מוצתה. מכל מקום, בית המשפט סבר כי המסוכנות הנשקפת מהעורר אינה ניתנת לאיון באמצעות חלופת מעצר בהתאם לנתונים שהיו בפניו באותה עת. בית המשפט נתן ביטוי לרמת האמון הנמוכה שהוא רוחש למערער, בהתחשב בכך שהיה מעורב בתוך פרק זמן קצר של שבעה ימים בארבעה מעשי שוד מתוכננים, שנעשו בנסיבות מחמירות, כמו גם בחלקו המרכזי בפרשה, בהתחשב בכך שהיה אחראי למנוסת הנאשמים מזירות השוד ונהג בפראות במטרה לברוח מניידות המשטרה. עם זאת, בית המשפט לא סגר לחלוטין את הדלת לאפשרות של חלופת מעצר בקובעו כי חלופת המעצר "המוצעת" אינה מספקת בנסיבות העניין.

6.

הבקשה החדשה לעיון חוזר – מתוך חתירה להשתחרר לחלופת מעצר – הושתתה בעיקרה על כך שלפי הנתונים אשר בידי המערער בעת הזו ניתן לקיים איזוק אלקטרוני עליו במקום המוצע למעצר הבית שלו בקלנסואה. בקשה זו נדחתה ביום 8.11.2012 ללא דיון (מ"ת 50133-07-12 השופט צ' קאפח ). בית המשפט קבע כי עולה מהחלטתו של בית המשפט העליון כי התקנת איזוק אלקטרוני אינה יכולה להיחשב מספקת, ולו משום שבדיקת הנושא לא מוצתה בפניו, והחלטה זו יש לכבד.

7.

על החלטה זו הוגש הערר שבפני. העורר טוען כי בית המשפט קמא שגה בכך שנתן החלטה בערר מבלי לקבוע דיון ולזמן אליו את הצדדים על מנת לשמוע את טיעוניהם. כמו כן, לשיטתו, התעלם בית המשפט קמא מקביעתו של בית המשפט זה כי "החלופה המוצעת אינה מספקת". בא-כוח העורר טוען אפוא שניתן היה, בעת הזו, להציע חלופת מעצר קשיחה יותר אשר תאיין את מסוכנותו של העורר – אך הזדמנות כזו לא ניתנה על-ידי בית המשפט. לשיטתו, התוספת של איזוק אלקטרוני וקביעת ערבויות גבוהות יותר מאשר אלו שהוצעו בעבר יספקו על מנת לאפשר את קבלת בקשתו.

8.

באת-כוח המשיבה ביקשה לדחות את הערר, בהפנותה להחלטתו הקודמת של בית משפט זה. לשיטתה, ניתן היה לדחות את הבקשה, בנסיבות העניין, ללא דיון. לעניין זה היא הפנתה לבש"פ 3258/96 מנצור נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.5.1996) (להלן: עניין מנצור ), שאף בו נדחתה בקשה לחלופת מעצר מבלי לקיים דיון, ובית משפט זה דחה את הערר על כך.

9.

לאחר שעיינתי בחומר שהוצג בפני ונתתי את דעתי לטענות הצדדים אני מורה לקבל את הערר במובן זה שהבקשה תוחזר לדיון בבית המשפט קמא. הבקשה שהוגשה היתה ראויה להתייחסות ספציפית, תוך מתן אפשרות לבא-כוח העורר להציג את חלופת המעצר המוצעת ואף לשפרה בדיון בפני בית המשפט קמא. אין בכך כדי להכריע בבקשה לגופה, אולם לכל הפחות ראוי היה לבחון את הדברים בהתחשב בנתונים חדשים. הסתמכותה של המשיבה על עניין מנצור

לא היתה מתאימה, בנסיבות העניין. בעניין מנצור נדון מקרה שבו נדחתה הבקשה לחלופת מעצר כאשר "בשים-לב לנסיבות העניין אין כלל מקום לחלופת מעצר" ( שם , בפסקה 6). בענייננו, נותר ספק בעניין זה, ולו סדק קטן, ולכן העניין מחייב שמיעת טענות.

10.

אכן, החלטתו של השופט ע' פוגלמן העלתה ספקות באשר לאפשרות לתת אמון בעורר. אולם, אף היא לא סגרה לכך את הדלת לחלוטין, בהתייחסה ל"חלופת המעצר המוצעת", ולא לכל חלופת מעצר. אני מבקשת להדגיש כי אין בהחלטתי זו משום נקיטת עמדה, לגופו של עניין. הנושא יתברר לפרטיו בפני בית המשפט קמא, שיחליט בו בהתאם לחוכמתו ולניסיונו.

11.

אשר על כן, הדיון יוחזר לבית המשפט קמא על מנת שיכריע בשאלה של חלופת המעצר בהתייחס לנתונים שיוצגו.