בש"פ 8178/05 מדינת ישראל נ. שניר מקייטן

בפניי בקשה שביעית להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של רצח בכוונה תחילה. על פי עובדות כתב האישום, המשיב והמנוח ניהלו בסמוך חנויות לממכר ירקות, ועל רקע זה התגלע ביניהם סכסוך עסקי. באחד הימים, כך נטען בכתב האישום, הגיע המשיב לחנות הירקות של המנוח כשהוא מצויד באקדח, ניגש אל המנוח, אשר עמד מחוץ לחנות וסידר את הסחורה, וירה לכיוון ראשו. כתוצאה מהירי התמוטט המנוח ונפטר במקום.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים. בקשת המעצר התבססה על טיב הראיות לכאורה, חזקת המסוכנות שנקבעה בדין וכן עברו הפלילי העשיר של המשיב. ביום 24.11.03 נעתר בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ח' כבוב ) לבקשת המדינה, והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי כי קיימות כנגד המשיב ראיות לכאורה בעלות עוצמה וכי בנסיבות העניין לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר. ביום 29.12.03 דחיתי ערר שהגיש המשיב על החלטת המעצר. בהחלטתי ציינתי כי הנסיבות בהן בוצע הרצח מלמדות על המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב, וכי מסוכנות זו נלמדת גם מעברו הפלילי המכביד, על אף גילו הצעיר. על כן, לא מצאתי כי קיימת חלופה אשר יש בה כדי להבטיח את הציבור מפני מסוכנותו של המשיב. ביום 1.6.04 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המשיב לעיון מחדש בשאלת מעצרו, וקבע כי לא חל כרסום משמעותי בתשתית הראייתית שבידי התביעה. בית משפט זה נעתר לשש בקשות מצד המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים יום, וכעת שבה המדינה ומבקשת להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. בא כוח המדינה טען בדיון לפניי כי פרשת התביעה הסתיימה זה מכבר, וכי מאז עדות המשיב בחודש ינואר 2005 נדחה המשפט לבקשת ההגנה. עוד טען, כי ב-8.9.05 (למחרת הדיון בערר) אמורה להישמע העדות האחרונה במשפט מטעם ההגנה ובכך תסתיים שמיעת הראיות בתיק. בא כוח המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, ייתכן ששמיעת עד ההגנה הנוסף תדרוש קיום ישיבת הוכחות נוספת על זו הקבועה כעת, וכי ככל הנראה לא תינתן הכרעת הדין בתקופת ההארכה המבוקשת. לפיכך, ונוכח חלוף הזמן, ביקש בא כוח המשיב כי בית המשפט יורה על קבלת תסקיר שירות המבחן בעניינו של המשיב וכי בהתאם לאמור בתסקיר תיבחן אפשרות שחרורו לחלופת מעצר.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. אכן, משפטו של המשיב התארך זמן רב וכעת מתבקשת הארכת מעצרו זו הפעם השביעית. עם זאת, מסוכנותו של המשיב אינה מאפשרת לשחררו לחלופת מעצר. המעשה המיוחס למשיב – ביצוע מעשה רצח בקור רוח ומתוך תכנון מחושב - מלמד באופן ברור על מסוכנותו. גם עברו הפלילי המכביד, הכולל הרשעות בעבירות אלימות, שוד מזוין ואיומים, מעיד על מסוכנותו הרבה של המשיב לציבור. יתר על כן, למעשה נסתיימה זה מכבר שמיעת הראיות במשפט, למעט עדותו של עד הגנה אחרון, אשר עדותו התעכבה מאז חודש ינואר 2005. מכל מקום, גם אם אילוצים אובייקטיביים הם שגרמו לדחיה ולא התנהלות ההגנה במשפט, הרי שנוכח אופי העבירה המיוחסת למשיב, מסוכנותו הנלמדת מכך וכן השלב המתקדם בו מצוי משפטו, אין מנוס מלהורות על הארכת מעצרו של המשיב פעם נוספת, על אף התארכות ההליך המשפטי המתנהל נגדו.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב יוארך בתשעים יום החל מיום 10.9.05 או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 1131/03 בבית המשפט המחוזי בתל- אביב-יפו, לפי המוקדם.