פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
8179/10
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
העורר:
יורי איסחרוב
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי
בבאר שבע בתיק עמ"ת 55006-10-10 מיום 28.10.2010 שניתנה על ידי כבוד השופטת
ר' אביעד
תאריך הישיבה:
ד' בכסלו, תשע"א
(11.11.2010)
בשם העורר:
עו"ד רפאלי יפתח
בשם המשיבה:
עו"ד אפרת רוזן
החלטה
בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת ר' אבידע) מיום 28.10.10, ב-עמ"ת 55006-10-10 לפיה, התקבל ערר שהוגש על החלטת שחרור, שניתנה בבית המשפט השלום בבאר שבע (השופט א' טהה) מיום 26.10.10 ב-מ"ת 1113-07-10.
כתב האישום
1.
על פי כתב האישום, במועדים הרלוונטיים לעובדות כתב האישום, שימשה אנה אוריצקי (להלן:" המתלוננת ") כעובדת סוציאלית לחוק הנוער בדימונה.
2.
עובר למועד הרלבנטי לעובדות כתב האישום, התקבלה בועדת ההחלטה באגף הרווחה בדימונה החלטה, לפיה אשתו של הנאשם וילדיו יצאו למקלט.
3.
בתאריך 1.7.10 בשעת אחה"צ, נכנס העורר למשרדה של המתלוננת בדימונה ואיים עליה בפגיעה שלא כדין בגופה, בכך שאמר לה: "תשמעי לי אם את תגעי בילדים שלי אני ארצח אותך, אגמור אותך", זאת אמר בכוונה להפחידה. משיצאה המתלוננת ממשרדה ונכנסה לחדר סמוך, רדף אחריה העורר, אולם אב הבית הצליח לחסום את דרכו של העורר ולמנוע ממנו לרדוף אחר המתלוננת. אז איים העורר על המתלוננת בפגיעה שלא כדין בגופה תוך שהוא מניף ידיים:"אני אראה לך, אני מבטיח לך רק תנסי לגעת בילדים שלי", זאת עשה בכוונה להפחידה. בסמוך לכך, ניסתה עידית אלפונטה, המשמשת אחראית בועדת ההחלטה באגף הרווחה, במקום עבודתה של המתלוננת, להרגיע את העורר, ואולם הלה איים עליה בפגיעה שלא כדין בגופה ובגופם של עובדי הרווחה בדימונה, בכך שאמר לה: "מי שיוציא לי את הילדים מהבית אני ארצח אותו אני ישבתי בכלא ואני טוחן בתי משפט ולא פוחד מאף אחד, אני אגיע לבתים שלכם אחד אחד, וכל מי שישב בוועדה אני ארצח אותו ואת הילדים שלו" וזאת אמר בכוונה להפחידה.
4.
בגין מעשיו אלו הואשם העורר באיומים – שלוש עבירות לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
השתלשלות ההליכים
5.
בתאריך 6.7.10, הסכים ב"כ כוח העורר לקיומן של ראיות לכאורה, וביקש לדחות את הדיון, על מנת לאפשר לו להציג חלופת מעצר.
6.
בתאריך 14.7.10 טען ב"כ העורר, כי אין בידו להציג חלופה ראויה וביקש להפנות את העורר לתסקיר שירות מבחן, לצורך בחינת אפשרות שילובו של העורר בקהילה סגורה.
7.
בהחלטת בית משפט השלום נקבע, כי נוכח העדר האפשרות להצגת חלופה בדיון, מפנה בית המשפט את העורר לשירות המבחן, אשר יבחן, בין היתר, חלופה אפשרית וכן את מסוכנותו של העורר, וישקול המלצה, בין היתר, בעניין שילוב העורר במסגרת טיפולית.
8.
בדיון שהתקיים ביום 16.8.10, לא הוגש תסקיר מטעם שירות המבחן, והסנגור עתר לשחרור העורר ללא תסקיר. בית המשפט ציין את חומרת העבירה המיוחסת לעורר, במיוחד לאור האלימות הגואה ככלל, וכלפי עובדי ציבור בפרט, והורה על דחיית הדיון וקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן.
9.
בתאריך 13.9.10 הוגש תסקיר שירות מבחן. מהתסקיר עולה, כי העורר הינו אדם המתקשה לראות את חלקו ואחריותו במצבו ובאופן ניהול חייו, ונוטה להשליך את האחריות למצבו על מוקדי שליטה חיצוניים, וכי כאשר הוא מתקשה להכיל את הרגשות המציפים אותו, עלול להתפרץ ולנהוג באלימות פיזית ומילולית. שירות המבחן התרשם, כי קיימת רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות אלימה בעתיד, וקושי משמעותי בעמידה בגבולות חיצוניים, בדחיית סיפוקים ובוויסות דחפים, וזאת לאור חומרת האישומים המיוחסים לו, העובדה כי השתחרר ממאסר ממושך לפני זמן קצר, העובדה כי תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה ממושך, והן לאור אי הבהירות באשר לשאלה, אם הוא משתמש עתה בסמים והתרשמות שירות המבחן ממאפייני התנהגותו של העורר. שירות המבחן פסל את הערב שהוצע, חבר של העורר בוריס, המתגורר בבאר-שבע, בשל מעורבותו הדלה בחייו של העורר ובעברו. השירות לא המליץ כי העורר ישוחרר לחלופת מעצר.
10.
בהחלטת בית משפט השלום מיום 15.9.10, נעצר העורר עד תום ההליכים נגדו. בהחלטה נאמר כי המדובר באיומים קשים וחמורים כנגד עובדי ציבור, וכי אין בחלופה שהוצעה כדי להשיג את מטרת המעצר, לאור נימוקי שירות המבחן ונימוקי המשיבה. עוד קבע בית המשפט, כי במידה ותוצג חלופה אחרת - שמורה לסנגור הזכות לפנות בבקשה לעיון חוזר, לאחר בחינתה של החלופה על ידי שירות המבחן.
11.
ביום 7.10.10 הוגשה בקשה לעיון חוזר על ידי ב"כ העורר, אשר הציע ערב אחר המתגורר בבת ים, מר דמילר קונדרוב, שיפקח על העורר. בית המשפט קבע כי שירות המבחן יערוך תסקיר בעניינו של העורר, במסגרתו תבחן החלופה שהציג הסנגור הפעם.
12.
בתאריך 25.10.10 הוגש תסקיר שירות מבחן, ממנו עלתה המלצה שלילית לשחרור העורר לערב המוצע.
13.
לאחר ששמע את טיעוני הצדדים, ועיין בתסקיר הנוסף שהוגש, ציין בית משפט השלום, כי לאחר שהערב התייצב בפניו, התרשמותו ממנו הייתה חיובית, ועל כן אין בית המשפט סבור, כי יש לפסול את הערב מלשמש כערב בשל עברו הפלילי, הישן יחסית, או בשל מצבו הבריאותי. בית המשפט השתכנע כי יש בחלופה שהוצעה כדי להשיג את מטרת המעצר, וזאת בשים לב למקום החלופה – בעיר בת ים, והפיקוח המתמיד, לרבות איזוק אלקטרוני. בית המשפט הורה על שחרורו של העורר, ועל כך הוגש על ידי המדינה ערר לבית המשפט המחוזי.
14.
המשיבה טענה בפני בית המשפט המחוזי, כי לנוכח מסוכנותו של העורר, כפי שעולה מתסקירי שירות המבחן, העובדה שלא מזמן השתחרר ממאסר ממושך, העדר המלצה של שירות המבחן ואופיו של הערב המוצע, אין בחלופה שהוצעה למעצר כדי להבטיח את מטרות המעצר. העורר טען מנגד, כי בית המשפט הוא המכריע בשאלת קיומה של חלופת מעצר, אם לאו, וביקש לדחות את הערר מאחר ובית משפט השלום התרשם, כי יש באפשרותו של הערב המוצע לפקח על העורר, כאשר לחלופה המוצעת אף הוסף אזוק אלקטרוני, והיא מרוחקת ממקום התרחשות העבירות המיוחסות לו.
15.
בית המשפט המחוזי קבע, כי העבירות המיוחסות לעורר חמורות הן. האיומים הופנו כנגד עובדות ציבור ולנוכח רישומו הפלילי של העורר, הרי שאין להתייחס לאיומים כמילים בעלמא שהופרחו באוויר. מבלי להיכנס לשאלה עד כמה הערב המוצע מתאים לפקח על העורר, אם לאו, סבר בית המשפט, כי החלופה למעצר לא תוכל להבטיח את מטרות המעצר. החלופה מבוססת על אדם אחד , נשוי ואב לילדים, אדם שאינו בריא. על כן לא סבר בית המשפט, כי יש באפשרותו של הערב להיות בבית במשך 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, ולשמור כך על העורר. חלופה למעצר המבוססת על ערב אחד אינה יכולה להחזיק מעמד יותר מאשר מספר ימים. מאחר ומדובר בעורר שכאמור נשקפת ממנו מסוכנות, קבע בית המשפט כי יש צורך בפיקוח מתמיד, ופיקוח כזה לא יכול להתבסס על ערב מפקח אחד. לפיכך קיבל בית המשפט את הערר, והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.
הטענות בערר
16.
העורר טוען כי הנמקת בית המשפט קמא, בדבר דחיית הערב, אינה מתיישבת עם החלטות קודמות של בית משפט זה, לפיהן יש להורות על שחרור לחלופת מעצר שבכוחה לאיין מסוכנות לכאורית הנשקפת מהעורר, מבלי לסייג ולקבוע אפריורית, כי חלופת מעצר בפיקוח ערב יחיד אינה הולמת.
17.
עוד טוען העורר, כי החלטת בית משפט השלום, שהתרשם לטובה מן הערב המוצע, הנה מבוססת ומאוזנת, ולפיכך, לשיטתו, שגה בית המשפט המחוזי בבטלו את ההחלטה.
18.
העורר מוסיף כי הוא נתון במעצר מזה ארבעה חודשים. לאור האמור, מבקש העורר מבית המשפט להורות על ביטול החלטת המעצר נגדו ועל שחרורו לחלופת מעצר, בתנאים עליהם הורה בית משפט השלום.
19.
המדינה מתנגדת לבקשה. בתשובה לשאלתי הבהירה עו"ד רוזן, כי לטענת המדינה כלל
אין מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר, וממילא שאלת זהות הערב אינה רלבנטית. מכל מקום, לטענתה, הערב שהוצע אינו מתאים נוכח עברו הפלילי, ואף אם ימצא מתאים – אין מקום להסתפק בערב אחד.
דיון והכרעה
20.
אין לי צורך לקבוע מסמרות בטענת המדינה, כי אין מקום לשחרור העורר לשום חלופת מעצר. די לי בכך שתמימת דעים אני לחלוטין עם בית המשפט המחוזי כי אין (בדרך כלל, ובוודאי בנסיבותיו של עניין זה) להסתפק בערב יחיד. במקרה שלפנינו הערב הקונקרטי גם לא נראה מתאים די הצורך. שירות המבחן התרשם ממנו לשלילה ואין להסתפק בערב, שהינו בעל עבר פלילי בעצמו, ולכן מתקשה לראות בעייתיות בהתנהגותו של העורר. כך ככלל, וכך בוודאי נוכח מסוכנותו של העורר, המשתקפת ממעשיו.
21.
אני ערה לכך שהמשפט קבוע למועד רחוק – בחודש מרץ 2011. ואולם, תמימת דעים אני עם בית המשפט המחוזי, כי אין מקום לשחרר את העורר לחלופה המוצעת. על כן נדחה הערר.
ניתנה היום, ד' בכסלו, תשע"א (11.11.2010).
ש ו פ ט ת