פרטי ההליך
החלטה בתיק בש"פ 8186/23
בבית המשפט העליון
בש"פ 8186/23
לפני:
כבוד השופט ע' גרוסקופף
העורר:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
תאריך הישיבה:
י"ג בכסלו התשפ"ד
(26.11.2023)
בשם העורר:
עו"ד ד"ר יונתן מטה;
עו"ד אלינור מתיתיה
בשם המשיבה:
עו"ד שני פוגודה
החלטה
לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 13.11.2023 בב"ש 8184-10-13 (כב' השופט ירון מינטקביץ), במסגרתה דחה בקשה להורות על שחרור המשיב לאלתר והורה על מעצרו עד להחלטה אחרת.
ביסוד הערר, הטענה כי היה מקום לשחרר את העורר לאלתר, וזאת לאור ההוראה הקבועה בסעיף 60 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), לפיה יש לשחרר עצור אם משפטו טרם החל בתוך 30 ימים ממועד הגשת כתב האישום נגדו. ויובהר, אין חולק כי משפטו של העורר לא החל בתוך 30 יום ממועד הגשת כתב האישום נגדו, וזאת מאחר שהליך ההקראה שהתקיים בעניינו ביום 27.11.2023 (מועד חלוף התקופה האמורה) נערך שלא כדין, שכן בשל טעות של שירות בתי הסוהר, השתתף בדיון, באמצעות היוועדות חזותית, אדם אחר בעל אותו שם פרטי, ולא העורר. טעות זו תוקנה ביום 9.11.2023, משבוצעה הקראה כדין לעורר. בהחלטה מושא הערר נקבע כי למרות הפגם האמור, אין לשחרר את העורר, אלא יש להמתין לקבלת תסקיר מעצר בעניינו.
אכן, אין חולק על כך שבמקרה זה הופרה החובה הקבועה בסעיף 60 לחוק המעצרים, וכך גם קבע בית המשפט קמא. ואולם, כפי שקבע בית המשפט קמא, "אי ביצוע הקראה תוך 30 יום אינו מביא באופן אוטומטי לשחרור של נאשם" – אלא יש לשקלל את מכלול האינטרסים הרלוונטיים, ובראשם מידת הפגיעה בזכויות הנאשם, מחד גיסא, ועוצמת האינטרס החברתי בהמשך המעצר, מאידך גיסא, ולהגיע למסקנה האם בראייה הכוללת תוצאה זו הינה הסעד הנכון בגין הפרת החובה (ראו, למשל, בש"פ 7829/10 טרמצי נ' מדינת ישראל (27.10.2010); בש"פ 2546/18 אבו כף נ' מדינת ישראל (10.4.2018)).
בית המשפט קמא קבע בהתאם להלכה זו, כי האיזון הראוי במקרה דנן (בהינתן המסוכנות והחשש לשיבוש) איננו מצדיק שחרור ממעצר בטרם התקבל התסקיר, ובקביעה זו אינני סבור שיש מקום להתערב. אבהיר, למען הסר ספק, כי עצם העובדה שבית המשפט קיים במסגרת הליך המעצר דיון בשאלת הראיות לכאורה איננה מחליפה את הדרישה לביצוע הקראה במסגרת ההליך העיקרי, ואין בה, כשלעצמה, כדי ללמד על עמידה בהוראות סעיף 60 לחוק המעצרים – לא מבחינה פורמאלית ולא מבחינה מהותית.
לאור האמור, הערר נדחה, וההחלטה בדבר חידוש מעצרו של העורר בעינה עומדת. מובהר, עם זאת, כי על בית המשפט קמא לתת דעתו לכך שלא קוימה בעניינו של העורר החובה להתחיל במשפטו תוך 30 יום ממועד הגשת כתב האישום, וכתוצאה מכך היה נתון במעצר בלתי חוקי למשך מספר ימים, במסגרת השקלא וטריא בשאלת מעצרו עד תום ההליכים, לאחר קבלת התסקיר (לפי הנמסר לי, התסקיר כבר הוגש והדיון האמור קבוע ליום 28.11.2023).
ניתנה
היום, י"ג בכסלו התשפ"ד (26.11.2023).
ש ו פ ט