בש"פ 8187/12 אברהם דוידוביץ נ. מדינת ישראל

1.

לפני בקשה להעברת מקום דיון מבית משפט השלום בירושלים לבית משפט השלום בתל אביב אך למעשה מדובר בבקשה לעיון חוזר בהחלטה קודמת שדחתה את בקשת המבקש להעברת מקום הדיון (ראו בש"פ 7237/12; להלן: הבקשה הקודמת ). במסגרת הבקשה הקודמת כבר הוגשה בקשה לעיון חוזר אך היא נדחתה ומכאן בקשתו החדשה של המבקש שהיא כאמור למעשה בקשה לעיון חוזר. לטענת בא כוח המבקש התיק אומנם היה קבוע להקראה בסמוך למועד הגשת הבקשה הקודמת מה שהביא לדחייתה אך בדיון שנערך לא בוצעה לבסוף הקראה ונקבע מועד הקראה חדש. לטענת בא כוח המבקש בכוונת המבקש להודות במיוחס לו ולכן אין מניעה להעברת הדיון. בא כוח המבקש ציין כי משרדו בתל אביב וכי הוא מייצג את המבקש בתיק זה בהתנדבות ללא שכר טרחה וללא תשלום הוצאות. הוא גם עמד על כך שהמבקש מתגורר באזור המרכז והגעה לירושלים מהווה הכבדה כלכלית עבורו.

2.

המדינה התנגדה להעברת מקום הדיון. לטענת המדינה מועד ההקראה נדחה רק מאחר שהמבקש עשה דין לעצמו ולא הגיע למועד שנקבע למרות שנדחתה בקשתו להעברת מקום דיון וכן נדחתה בקשה לעיון חוזר שהגיש. בית המשפט נאלץ בנסיבות אלה לקבוע מועד הקראה חדש ואין הצדקה להעברת מקום דיון בהתחשב גם בכך שהמרחק בין המחוזות אינו רב.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה החלטתי לדחות את הבקשה. אף אם טרם נערכה הקראה לא ניתן להתעלם מכך שבית משפט השלום בירושלים כבר נזקק לתיק ואף קיים דיון במעמד המדינה ובא כוח המבקש. יש גם ממש בעמדת המדינה כי ההקראה לא בוצעה רק מאחר שהמבקש עשה דין לעצמו ולא הגיע לדיון. בנסיבות אלה אין לאפשר למבקש לסמוך לגבי העברת מקום הדיון על כך שנקבע מועד הקראה נוסף. בנוסף, מקובלת עליי עמדת המדינה כי המרחק מתל אביב לירושלים אינו כזה המצדיק בנסיבות העניין את העברת מקום הדיון.

4.

הבקשה נדחית.