בש"פ 8192/00 בנימין אטדגי נ. מדינת ישראל

בעניין מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו, יכולה אני ללא היסוס לאמץ את קביעותיהן ומסקנותיהן של הערכאות הקודמות. העבירות בהן מואשם העורר חמורות הן ביותר. נסיבות המעשים המהווים את העבירות חמורות לא פחות, עברו הפלילי הכבד של העורר, אי התייצבותו למשפט, הקושי לאתרו למרות צו הבאה, הכרזתו כעבריין נמלט, חמישה מאסרים על תנאי התלויים לו מעל לראשו, ריצויו בעבר של עונשי מאסר בפועל, כל אלה מעידים כאלף עדים על מסוכנותו לציבור, ועל הסכנה הממשית להתחמקותו מהליכי משפט ומן העונש ולשיבושם של ההליכים.

המשפט קבוע ל4- בדצמבר לטיעונים לעונש ומכאן שעומד הוא לפני סיום.

העורר הודה בעובדות כתב האישום שבפנינו בתיק זה, אליו צורפו לבקשתו תיקים נוספים. במצב זה כאשר שמונה ימים מפרידים בין היום לבין המועד בו יגזר דינו לא היה מקום לטעון לערר שבפני, בהתחשב בכל הנסיבות האמורות.

הסניגור ביקש תסקיר מבחן משלים, אינני רואה כל צורך בתסקיר כזה והבקשה נדחית.

אשר על כן, נדחה בזה עררו של העורר.