בש"פ 820/10 סרגיי ריאסנוב נ. מדינת ישראל

1.

ערר על שתי החלטות של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ח' כוחן). בהחלטה מיום 5.1.10 נקבע כי קיימת עילה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו; בהחלטה מיום 27.1.10 נקבע כי אין מקום, לעת הזו, לשחררו לחלופת מעצר.

2.

בכתב אישום שהוגש נגד העורר נטען, כי הוא ביצע עבירות של סחר בסם מסוכן, עסקה בסם מסוכן ונסיון לעסקה בסם מסוכן, במסגרת שלוש התקשרויות שקיים עם אדם המכונה גאריק: ביום 6.10.09 הסכים העורר למכור לגאריק 500 בולים המכילים סם מסוג LSD ; הסם הועבר לגאריק, באמצעות אדם בשם מקסים, למחרת (להלן: האישום הראשון ). ביום 8.10.09 הסכים העורר למכור לגאריק 2000 בולים המכילים סם מסוג LSD , אך העסקה לא יצאה לפועל בשל אי-הסכמה בקשר למחיר (להלן: האישום השני ). לבסוף, ביום 12.10.09 הסכים העורר למכור לגאריק 25 מנות של סם מסוג MDMA (להלן: האישום השלישי ).

3.

עם הגשת כתב האישום, עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בהחלטה מיום 5.1.10 התייחס בית המשפט קמא תחילה לחומר הראיות, שבמרכזו שיחות טלפון שהתקיימו בין גאריק לעורר ובין גאריק לאחרים. השיחות הוקלטו על ידי המשטרה בהאזנת סתר למכשיר הטלפון של גאריק. עוד מ דובר בהודעות שמסרו גאריק, מקסים ואחרים למשטרה. בשיחות הטלפון המוקלטות משמשים מונחים כגון "רוכבי אופניים" ו"דימונים"; בהודעתו למשטרה מסר גאריק, כי מ דובר בקודים שמתייחסים לסוגי סמים. בית המשפט קבע, כי קיימות ראיות לכאורה לאשמתו של העורר, וכי בעבירות בהן מ דובר

קיימת עילת מעצר סטטוטורית. עוד הוזכר, כי העורר ריצה בשנת 2002 עונש מאסר בן 3 שנים בגין עבירה דומה, וקבע כי מסוכנותו עולה הן מעברו הפלילי והן מנסיבות המקרה. יחד עם זאת, בית המשפט הורה על קבלת תסקיר מעצר.

4.

התסקיר הוגש ביום 24.1.10. בתסקיר תוארו עברו ונסיבות חייו המורכבות של העורר. שירות המבחן התרשם מרמת סיכון ממשית להישנותן של עבירות בידי העורר, על רקע מאפייני אישיותו. עוד התייחס התסקיר למפקחות המוצעות במסגרת חלופת מעצר – אשתו של העורר וחברתה. נאמר, כי אשת העורר עלולה להתקשות במשימת הפיקוח, נוכח יחסה המגונן כלפי העורר ועקב מודעותה המוגבלת לדפוסי התנהגותו. לגבי המפקחת הנוספת נאמר, כי משימת הפיקוח עלולה להקשות עליה ולהציבה בפני מצבים שתתקשה לשלוט בהם. לפיכך, המליץ שירות המבחן שלא לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

5.

בדיון שהתקיים בעקבות התסקיר, ביום 27.1.10, ביקש בא כוח העורר כי ייערך תסקיר משלים על ידי קצין מבחן דובר רוסית. בקשה זו נדחתה. בית המשפט הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, בהיעדר חלופת מעצר, אך ציין כי ניתן יהיה לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר, אם יעלה בידי העורר להציע חלופה אחרת.

6.

בערר בבית משפט זה נטען, תחילה, כנגד הקביעה בדבר קיומן של ראיות לכאורה לאשמתו של העורר ברמה המצדיקה את מעצרו. לעניין זה נטען, כי עיקרי הראיות הן שיחות טלפון שהתקיימו במילות קוד, אשר קשה לעמוד על משמעותן המדויקת; כי העדים שסיפרו למשטרה אודות משמעויותיהן של מילות הקוד עשויים לשמור בבית המשפט על זכות השתיקה; וכי הודעתו של מקסים המעורב בהעברת הסם באישום הראשון סותרת את כתב האישום לעניין התאריך שבו הועברה חבילה מן העורר לגאריק. עוד נטען, כי נפל פגם בכתב האישום – השמטת שמותיהם של עדים מרכזיים – אשר תוקן רק בשלב מאוחר. לחלופין נטען, כי ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר בחלופת מעצר; ולחלופי חלופין, כי ראוי לערוך תסקיר מעצר על ידי קצין מבחן דובר רוסית.

7.

טוענת המדינה כי ישנן ראיות לכאורה ברמה המספיקה לצורך המעצר. פרשנות הקודים בשיחות נעשתה על ידי גאריק עצמו, המודה שסחר בסמים. מהאזנת סתר לטלפון של גאריק ומהודעות של מקסים עולה בבירור מעורבותו של העורר בעסקאות נשוא כתב האישום. המדינה טוענת כי מסוכנותו של העורר עולה מאופי העבירות המיוחסות לו בכתב האישום ומעברו הפלילי בעבירות דומות, ומעמדת שירות המבחן אשר העריך כי קימת מסוכנות להישנות עבירות.

8.

חומר הראיות בתיק מתבסס בעיקרו על שיחות שקיים גאריק מטלפון שבבעלותו, שממנו נדלו באמצעות האזנת סתר שיחות בינו לבין העורר, המצביעות על עסקאות סמים המתוכננות ביניהם. ביחס לאישום הראשון, בשיחה מס' 126 מיום 6.10.09 מדברים גאריק והעורר על העסקה הראשונה בקודים שמהם עולה בבירור כי הם מתווכחים על מחיר, ומתאמים גם את דרך העברת הסמים. לאחר מכן, מתקשר גאריק למקסים ומתאם איתו מפגש עם העורר, כדי שהעורר יעביר באמצעות מקסים את הסמים לגאריק. מיד לאחר מכן, גאריק מחייג לעורר ומוסר לו את פרטי הקשר למקסים כדי שייפגש עמו ויעביר באמצעותו את הסם. בשיחה נוספת מאשר מקסים לגאריק כי נפגש עם העורר. העסקה התבצעה יום למחרת, ביום 7.1009 (שיחה מס' 165). בהודעה מיום 1.12.09 מקסים מודה כי הוא מכיר את גאריק; כי הוא ביקש ממנו להיפגש עם העורר ולאסוף ממנו משהו; וכי הוא נפגש עם העורר, אשר מסר לו חבילה קטנה בגודל קופסת גפרורים. את החבילה הוא העביר לגאריק. חיבור השיחות ושאר הראיות אלה לאלה משקף לכאורה עיסקה שהושלמה, נשוא האישום הראשון.

9.

אשר לאישום השני, בשיחה מס' 159 מיום 6.10.09 מדבר גאריק עם אחד מאריק. הם מסכמים על עיסקה שבה גאריק יספק למאריק כמות של 500 ב- ½ 13 ₪ ליחידה. מהשיחה עולה, כי מאריק אמור להעביר את הסמים למזמין אחר. בשיחה מס' 198 מיום 8.10.09 בין גאריק למאריק, מאריק מבקש תשובה בקשר ל"ריצת אלפיים" – שהם 2,000 בולים. בשיחה מס' 204 בין גאריק לעורר, שואל גאריק את העורר "יהיה היום מירוץ אלפיים?" והשניים מדברים ומתווכחים על המחיר. העסקה בסופו של דבר לא הבשילה, כי המחיר היה יקר עבור גאריק. באישום זה מואשם העורר בנסיון לעשות עיסקה.

10.

ביחס לאישום השלישי, בשיחה מס' 524 גאריק מבקש מהעורר לקנות 100 כדורי אקסטזי, והם מתמקחים על הכמות ועל התמורה. השיחה מסתיימת בכך שהעורר אומר שהוא יברר. גאריק וליטבק הודו שהם סוחרי סמים ונתנו פירושים לשימוש בקודים. העורר הוא ספק של גאריק, אשר הוא מצידו מוכר את הסם לאחרים. גאריק לא הפליל את העורר, והעורר מצדו הכחיש את מעורבותו, אך יש בחומר תשתית לכאורית למעורבותו.

11.

הראיות בנויות בעיקר על תמלילי שיחות וחיזוקים מסוימים מהודעות מעורבים. הן מחייבות פרשנות על פי משמעות קודים והקשר הדברים. במכלול, הן אינן מעלות ספקות של ממש בדבר משמעות הדברים.

12.

האישום השלישי בכתב האישום מייחס לעורר "עשיית עיסקה" בסם מסוכן. על פני הדברים, משיחה מס' 524, עליה מתבסס אישום זה, אינה משתקפת עיסקה שהבשילה, אלא דיבור על עיסקה ומקח וממכר שאין זה ברור אם התגבש לכלל עיסקה. אפשר, וכל שניתן להאשים את העורר באישום זה הוא בנסיון לעשות עסקה בסם מסוכן ולא מעבר לכך.

13.

אף שהתשתית הראייתית מחייבת מעשי פרשנות, נראה כי קיים בסיס לכאורי לאישום ולקיום סיכויי הרשעה של העורר במעשים המיוחסים לו בכתב האישום.

14.

אשר לחלופת מעצר, עבירות סמים מעלות חזקת מסוכנות סטטוטורית. העורר לא הפריך חזקה זו. בצד המסוכנות הנובעת מעצם העבירות המיוחסות לו בכתב אישום זה, לעורר עבר פלילי קודם בעבירות סמים, ותסקיר המעצר שהוגש בעניינו אינו חיובי. הוא מצביע הן על סיכון גבוה להישנות מעשי עבירה, והן על העדר חלופת מעצר מתאימה בעניינו של העורר. יתר על כן, ידוע, כי מי ששולחים ידם בעסקאות סמים, עלולים לחזור ולעסוק בכך גם ממקום מעצר הבית, והסיכון להישנות עבירות נותר בעינו גם בחלופת מעצר.

הערר נדחה.