בש"פ 8205/00 יבגני טולוצקי נ. מדינת ישראל

בית המשפט המחוזי כבוד השופטת לבהר-שרון הורתה לעצור את המשיב עד תום ההליכים בשל עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות המיוחסות לו בכתב האישום. בית המשפט שקל אפשרות של חלופת מעצר ולא מצא בנסיבות העניין להורות על חלופה כלשהי, על כך הערר שבפנינו.

כתב האישום מיחס לנאשם מעשים חמורים מאין כמותם המתבטאים באלימות כלפי אחר המסכנת את חיי האחר. העורר ביקש מבעל בית קפה לתת לו כסף וכשהלה ביקשו לעזוב את המקום הפילו העורר ארצה, לקח לידיו בקבוק זכוכית, שבר אותו ודקר באמצעות שבריו את הקורבן שנפצע באופן המצריך אישפוז למספר ימים וטיפול בהמשך.

הערר סב סביב שאלת חלופת המעצר כאשר לטענת הסניגור מבקש העורר המכור לסמים לעבור תהליך גמילה במוסד סגור ושירות המבחן בתסקירו סומך לכאורה ידו על אפשרות כזו. אם יש לראות בכך המלצת שירות המבחן אין בידי לקבלה. על-פי האמור בתסקיר מכור העורר לסמים קשים, התמכרות מתמשכת. הוא ניהל אורח חיים התמכרותי ועברייני והוא מגלה התנהגות אלימה ומתקשה לשלוט על התנהגותו. בשל היותו מכור קיים סיכון להישנות ההתנהגות אלימה בעתיד. לעורר עבר פלילי. הוא נמצא בארץ ארבע שנים וכבר הספיק לרצות שתי תקופות מאסר בפועל. תיקים נוספים של אלימות תלויים ועומדים נגדו, לפי אחד מהם האלימות מופנית כלפי אמו.

אכן, כל הסימנים מעידים על כך כי אורח חייו העברייני ומסוכנותו הממשית של העורר הם על רקע של התמכרות לסמים קשים. אין כל ספק שלחברה עניין בגמילת אנשים כאלה מן הסם הנורא אולם שחרורו של העורר ושכמותו ממעצר מסכן את הציבור סיכון של ממש. על בית המשפט לשקול לא רק את טובתו של האדם העומד לפניו אלא גם את טובתו של הציבור ולאזן ביניהם. במקרה דנן האיזון מביא להכרעה ברורה של אינטרס הגנת הציבור מפני העורר. אין כל אינדיקציה שהעורר מתאים להליך גמילה, שיש סיכוי להליך כזה ושסופו של הליך כזה מבטיח עלית העורר על דרך המלך. בשלב זה הכל בגדר השערות. עם זאת יש לציין כי גם בבית הסוהר - אם יורשע העורר וישלח למאסר - קיימים מסלולי גמילה ואם כוונתו להיגמל רצינית, יוכל הוא לעשות זאת גם בין כתלי בית-הסוהר אם יורשע ויוטל עליו מאסר וגם מחוצה לו. החברה תושיט לו יד אם ירצה בה.

בשלב זה אין לשחררו לחלופת מעצר, גם לא למוסד גמילה. הערר נדחה.